ספק-2008-Doubt

יש נטייה כמעט אוטמאטית "להאשים" יוצרי מחזות האחראים לעיבוד קולנועי של מחזותיהם בכך שהתוצאה היא "בימתית מדי".
נדמה שבמקרה של ג'ון פטריק שנלי מחזאי ספק ההאשמה הזו מופרכת לאחר שחוזים בתוצאה.

ספק הוא סרט מצויין, רגיש ומדוייק מאד וגם קולנועית הוא מוצר יפה ועדין מאד הקשוב מאד לעלילה ולכתיבה שלה, אין בכך שום פסול.

מחזהו השערורייתי של שנלי שהוצג בהצלחה רבה מעל בימות ברודווי בכיכובו של רון אלדרד והיתה זו שאלה של עיתוי בלבד מתי וכיצד יהפוך לסרט. שנלי שמר בידיו את כל הקלפים בנוגע לזכויות של המחזה וכך הפך גם לתסריאטי ולבמאי של יצירתו שלו, לאחר שמביטים בתוצאה אפשר להבין את ההתעקשות הזו. לשנלי חזון מדוייק וקודר במיוחד לגבי היצירה שלו העוסקת בכומר צעיר ומבטיח המנהל מערכת יחסים לא תקינה עם אחד מתלמידיו, בחסות הכוח הרב שלו ככומר בית הספר בו הוא מלמד.

באופן מפתיע אולי, ספק הוא לא סרט שהנושא המרכזי שלו הוא התעללות מינית. ספק הוא הרבה מעבר לעוד סיפור באנאלי שחוק על כומר המנצל מינית את תלמידיו, סיפורים כאלו כבר יש למכביר וברור שהתובנה הזו עמדה למולו של שנלי בעת כתיבת היצירה הזו, ובעיקר בעת העיבוד הקולנועי שהעניק לה. מעל לכל נדמה שזהו סיפור על נחישות ויכולתו של האדם הבודד לעמוד על מול מערכות מסואבות כאשר הוא חש באי צדק.

מריל סטריפ בתפקיד נזירה, אם הבית הלוחמנית והקשוחה מתגלה כלוחמת ללא חת במערכת הכמורה הנשלטת בעיקר על ידי גברים כשהיא מחליטה לעמוד למולו של הכומר, כאשר היא גומרת בדעתה כי הכומר חורג מגבולות תפקידו.

סטריפ היא לב ליבו של הסרט הזה והיא חורכת את המסך בכל דקה שעומדת לרשותה. זה זמן רב שלא נעצה את שיניה בתפקיד בעל משמעות וניכר בהופעתה שהיא מתענגת על כל שורת דיאלוג שלה כמו היתה בעיצומן של שנות השמונים בתקופת השיא שלה.

זוהי הופעת משחק מבריקה ובמפתיע, אחת הטובות שלה בקריירה ארוכה מאד, גם האקדמיה לא התעלמה מכך וסטריפ קיבלה מועמדות על תפקידה בסרט לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. היא נמצאת בנישה שלה בסרט הזה, סרט בעל משמעות ואמירה חברתית בלתי מתפשרת, דיאלוגים טובים ובמאי שניכר בו שהוא מעריץ את יכולותיה הקולנועיות.

בסצינה נדירה מריל סטריפ קשובה לאימו של הנער אותו מגלמת ויולה דיויס ויפה לראות את המרחב האדיר שהיא מותירה לכישרון של זו האחרונה, ממש כמו בטקס הכתרה. דיויס, תהפוך בעקבות הסרט הזה לשחקנית השחורה המסקרנת והחשובה ביותר מאז האלי ברי.

זהו אחד הסרטים הטובים של השנה והוא עושה טוב בעיקר למי שהתגעגע לערך המוסף של דרמות מבוימות ברגישות על מסך הקולנוע שנדמה שהן הופכות לנדירות יותר ויותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>