כמיצג של התרבות האסיאתית, ההפקה הזו היא אחד מן הסרטים המרשימים ביותר שנעשו עד לרגע זה, לא רק בשלמות האומנותית שהיא מציעה, אלא באוניברסאליות של המסר שלה.

סיפורם חברותם של זוג שחקני אופרה סינית לאורך עשרות שנים, מגולל לא רק את מגוון קשת הרגשות האנושיים אלא גם מציע פרשנות היסטורית מרתקת לאחת מן התקופות האפלות של ההיסטוריה הסינית אל מול דורסנותו של העולם המערבי המכפיף את תרבותו ואת כלליו אל כל מקום אליו הוא מגיע.

על רקע אופרה עתיקה, בה מגלמים שני השותפים את תפקיד המלך והמלכה בצורה מושלמת כל כך, עד שהתפקיד הופך לתפקיד קבוע למשך כל חייהם, נגלל סיפורה של אומנות האופרה הסינית הדועכת ושל שלטון הקיסרות הסיני הדועך אל מול עוצמת המערב.
השאלה הפילוספית לגבי כוחה שלה האמנות בתוך משברי החיים מוצגת כאן בעוצמות מרגשות במיוחד.
מעבר לאסטיקה עוצרת הנשימה של הסרט הזה, היכולת הויזואלית של הקולנוע הסיני להביע רגשות דרך מיזנסצנות עוצרות נשימה מוכחת כאן כמעט בכל פריים ופריים.

למי שבקיא בהיסטוריית המזרח הרחוק צפויה כאן הנאה חד פעמית ולחובבי קולנוע, חוויה עוצמתית מהזן שמגיעה אל המסכים פעם בעשור במקרה הטוב.

הגסיסה של מה שהיה נחשב פעם האומנות הגדולה ביותר בתוך תרבות גוועת של מדינה הנלחמת על זהותה הנדרסת ללא רחמים על ידי אויביה, ועל ידי הזמנים המשתנים, עד לעליית הקומוניזים המאושש את זהותה המדינית של סין אך מוחק את זהותה התרבותית של המעצמה הגדולה בעולם, כל אלו נפרשים בפני הצופה בסבלנות ובדיוק נוגע ללב ומתוך פרשנות מרגשת של ממש לאובדנה של התרבות הזו, ולאובדן מקומם של אנשים בתוך חייהם שלהם כאשר אלו משתנים.

הסרט הזה הוא לא קרוב לשלמות, הוא השלמות הקולנועית עצמה בכל אמצעי המבע שלו: התסריט הסוחף והנוגע ללב, הבימוי המדוייק ועוצמתם של גדולי שחקני המסך של הקונוע האסיאתי ובראשם גונג לי הסוחפת. אין בו רגע דל ומשעמם אחד והוא שיר הלל של ממש לתרבות שאבדה, לכוחה המסוייג של האומנות ולהשפעתה על החיים.

שירה קולנועית של ממש.יש דבר כזה.