זהו לדעת מבקרי קולנוע ותיאולוגים רבים העוסקים בקולנוע סרטו הטוב ביותר של אגדת הקולנוע, הבימאי בילי ווילדר.

שדרות סנסט, נחשב גם באופן לא פורמאלי לסרט הפילם נואר האחרון, אשר חתם את תקופת הזוהר של הסרטים הללו בהוליווד, והם שסרטים כאלו נעשו מאוחר יותר, הרי שמהלך שנות החמישים גווע והשישים גווע הז'אנר כמעט לחלוטין ופינה את מקומו למחזות הזמר שתפסו תאוצה.

במרכז הסרט כוכבת קולנוע דועכת מתקופת הסרט האילם, נורמה דזמונד, בגילומה המופתי והחד פעמים של גלוריה סוונסון, המבקשת לבצע נסיון נואש אחרון לבצע קאמבק של ממש ולתבוע את מעמד הכוכבת שלה מעידן הסרט האילם. תסריטאי צעיר המוצא מחסה בביתה מתפקד כקטליזטור בוגדני משהו, לרצונה של הכוכבת שחייה על גבול השפיות ומתקשה לראות את העידן שחלף ואת השינויים הרבים בתעשייה.

זהו סרט שהוא חגיגה של ממש לאוהבי קולנוע גם בשל האספקטים הרפקלסיבים שבו, שכן רבות מדמויות המשנה בו, הכוללות את ענקי התקופה, משחקות בו את עצמן. [ראו רשימת השחקנים המפורטת].

האלמנט הרפלקסיבי הבולט בסרט הזה ביותר, הוא הכוכבת הראשית שלו,גלוריה סוונסון בעצמה, אשר היתה אחת מכוכבות המסך הגדולות ביותר בשנות העשרים ונעלמה לאחר הופעתה של הקולנוע המדבר כמו כוכבים רבים אחרים שלא הצליחו להשתלב בו.
במהלך הסרט, צופה דמותה של נורמה דזמונד בקטעים ישנים של סרטיה, אלו קטעים אמיתים מאחד מן הסרטים שיצרה סוונסון בעצמה בצעירותה. זוהי חגיגה של רפלקיסיביות בטעם טוב שהציבה סטנדרטים של ממש למונח הזה גם אצל יוצרי קולנוע בעתיד.

זוהי ההתרפקות על העבר המפואר, על הוליווד שנעלמה לה ואיתה כוחה של הכוכבות האלמותית כמעט שידעו כוכבי הקולנוע לפני הופעתו של הסאונד, מדורי הרכילות והטלוויזיה שפרטה את חוסר המושגות שלהם לציבור בבת אחת והפכה אותם נגישים מדי. אין לטעות במבט הנוסטלגי שמציע ווילדר, הוא גם חדור ביקורת ומציג את חוסר ההגיון של תופעת הכוכבות והדקנטיות האנושית שהיא נגועה בה במובנים רבים.

ווילדר עצמו, מסכם סוג של תקופה בעצבות מסויימת. תקופה שבה יצר את מיטב סרטיו. הגם שיהיו לו הצלחות נוספות, עיקר כוחו וההצלחות האומנותיות שלו שייכות לעידן הוליוודי בעל ניחוח עתיק יותר של שנות הארבעים והוא מכיר ומצר על השינוי שעוברת תעשיית הסרטים, דרך מבט עיני הבמאי שלו בסרט הזה.

מבחינה פילמאית, מדובר בשלמות קולנועית של ממש, לא רק בציות לכללי ז'אנר הפילם נואר, תאורה, זוויות צילום מופתיות ואווריה דחוסה ומעיקה, אלא ביכולת לייצר דרמה נוגעת ללב ומרחיקת לכת בביקורת ובעומק שהיא מציעה, בתוך מסווה של סרט מתח.

הסרט, על אף ההצלחה האדירה לה זכה, לא הביא להשתתפוות משמעותיות נוספות של סוונסון בסרטים אחרים, ולא לקאמבק עבור סוונסון. זו נותרה הופעתה הטובה ביותר על המסך, בהומאז' מעורר רחמים וכבוד בו בעת, למי שהיתה בצעירותה ולמוסד הכוכבות ההוליוודי הנושן. כמו בסרט, גם במציאות, לא הצליחו לא סוונסון, ולא בת דמותה נורמה דזמונד, לשחזר את עברן המפואר.

גם למעלה מחצי יובל לאחר שנוצר, שדרות סנסט הוא סרט מרתק, שקשה לעצור את הצפייה בו, וגם אם לא נחנים בהשכלה הקולנועית שתגרום להנות מן הרבדים השונים שבו, הרי שהוא מצליח לשבות דורות של צופים חדשים ונדמה שלא נס לחו וערכו האומנותי רק עולה בקרב דור חדש של חוקרי קולנוע.

חוויה חד פעמית של ממש