פרנסס-1982-Frances

לדעת רבים מאוהדיה של ג'סיקה לאנג, זהו תפקידה הטוב ביותר, והגם שהיתה מועמדת לפרס האוסקר בעבורו, ולא זכתה הרי שבמובנים רבים הגדיר הסרט הזה את העשור שיבוא בקריירה של לאנג ויספק לה את תפקידה הטובים ביותר ויהפוך אותה לאחת מן השחקניות המוערכות ביותר בהוליווד.

זהו סרט משובח, עוצמתי ולעיתים אף קשה לצפייה בחלקים מסויימים.
הסרט מבוסס על סיפורה הביוגרפי של כוכבת קולנוע נשכחת משנות השלושים והארבעים בשם פרנסס פרמר אשר לא הצליחה להתאים את עצמה לקונפורמיזים שדרשה שיטת האולפנים ההוליוודית וניסתה למרוד בה, אך ללא הצלחה.

התוצאה, לא אחרה לבוא והאולפן ניסה לשלוט בחייה לחלוטין כולל אישפוז כפוי בשל מה שהוגדר כמחלת נפש בה לקתה ועשה הכל על מנת "להחזיר למסלול" את מי שיעדו לה כוכבות ריוחית.
זהו סיפור דרמטי חזק שיש בו כמעט הכל על תרבות האולפנים הכוחנית, שבה הכוכבים, היו בעצם, למרות הדימוי הציבורי של הכוח והעוצמה שהיתה להם, לא הרבה יותר מאשר שכירים במערכות גדולות שכל מטרתן היתה להפיק מהם כמה שיותר כסף.

פרמר, מרדה במסוכמות והמקבילות בינה לבין לאנג מעניינות. כמו פרנסס פרמר, גם ג'סיקה לאנג נחשבה לכוכבת מבטיחה כבר בתחילת דרכה, אבל הדרך האינדוודואליסטית בה בחרה לנהל את הקריירה שלה, הסבה לה לעיתים לא מעט נזק. לאנג לא חששה שלא לקדם סרטים בהשתתפותה שלא היתה שבעת רצון מהם והשמיעה, לא פעם, ביקורות על בימאים ועל מנהלי אולפנים.

במהלך שנות התשעים אף ניהלה קרב משפטי מתוקשר מאד סביב יציאתו לאקרנים של הסרט שבסופו של דבר אף זיכה אותה באוסקר, שמיים כחולים, שכן חברת ההפקה שלו סירבה בתחילה להפיצו בבתי הקולנוע מחשש שהסרט יכשל.

הרפלקסיביות הזו בין דמותה של לאנג לזו של פרמר רק מוסיפה לערכו של הסרט. והעובדה שמדובר בשתי נשים חזקות שאחת מהן הפכה לקורבן של השיטה והשניה לכוכבת שידעה לעמוד על שלה תמיד רק מוסיפה רובד מעניין לסרט המופתי הזה ממילא.

הכוכבות, השקריות שבכוכבות והעובדה שהיא ברת חלוף ואין בה מקום של ממש לדמויות המבקשות לממש את האינדבדואל שלהם בתוכה הם מוסר השכל מעניין, אך לא צדקני העולה מן הסרט המרתק הזה שהזמן לא פגם בו כלל.

עיקר כוחו של הסרט הזה הוא בסיפור, במשחק המשובח ובראי התקופה הביקורתי שהוא מציע שנדמה שהוא מתאים גם היום להתנהלותה של התעשייה ההוליוודיות.