זהו סרטה הגרוע ביותר של היוצרת המוכשרת מיכל בת אדם. נדמה כי מיטב המוחות התגייסו כאן לצורך 
יצירה לא ברורה ולא מובנת שהקיום היחידי שלה הוא במוחה הקודח של בת אדם.
גם אם הסרט הזה רצה להציג מציאות כאוטית ואלידית של חיפוש עצמי בגיל המעבר, דרך דמותו של הסופר גיבור הסרט, משה איבגי, שנראה משועמם עד לזרא מן התפקיד. הרי שהסרט כשל בכך,ויותר מהכל הוא נראה כמו פנטזיה הזויה של יוצרת קולנוע מוכשרת שכבר עשתה הכל ומרגישה שיש לה הפעם זכות לעשות סרט מבלי להתחשב בקהל הצופים לגמרי.
התוצאה, גיבוב של סצינות הזויות שכל קשר בינהן מקרי בהחלט ויומרנות של עשיה תחת מסווה של קריצה לקולנוע הגל החדש שאין לה שום זכות קיום כך נדמה.
חבל, מיכל בת אדם, כך זה נדמה מתנקשת בסרט הזה במו ידיה, בקריירה מפוארת ועתירת שנים ועושה סרט שהיה מקבל ציון נכשל גם אצל סטודנט לקולנוע בשנה א'. הכישלון של הסדר מהדהד, במיוחד על רקע הפריחה האדירה של הקולנוע הישראלי החדש המתרחש בדיוק באותן שנים הצמודות לעשייתו של חיים זה חיים.
אי אפשר להאשים את מיכל בת אדם בהתחנפות לקהל הצופים לכל אורך הקריירה שלה. מכלול האוטר של יצירתה תמיד היה אישי ביותר והיא עשתה מתוכו קולנוע יחודי מאד. חלק מן הסרטים שלה הצליחו בכל זאת לגעת בקהלים גדולים יותר, דוגמת על חבל דק, המאהב ועוד.
עם זאת, אין מחילה לסרט הכושל הזה בעיקר שהוא מובא למסך בידיה של בימאית בעלת ניסיון כה רב ועשיר בקולנוע שהייתה צריכה לדעת טוב יותר שהמוצר שהיא מוציאה תחת ידיה לא יהיה ראוי לצפייה. תסריט לא קוהרנטי, משחק מזוייף וחסר אמינות ומעל לכל סיפור שאין בו עניין לאיש, לא באופן ולא בדרך בה הוא מועבר.
פינגבאק: מיכל בת אדם-1945 | T.V.C- בלוג הקולנוע של אלי מורנו