איום ונורא, מחריד, ריק ומטופש להפליא. נדמה שקשה למצוא מילה לא בנאלית לתיאור הכישלון האומנותי הגדול של הסרט המצופה ביותר של קיץ שנת 2008.

שובן של הגיבורות שהפכו את סידרת הטלוויזיה של סוף שנות התשעים לקאלט של ממש, ולאחת הסדרות הפמניסטיות הנשכניות והעוקצניות ביותר שנראו על המסך הקטן ואשר פרצה גבולות של ממש מכל בחינה טלוויזיונית אפשרית הוא בושה של ממש באיחוד הקולנועי הפאתטי ביותר שנראה על המסכים מעולם.

הגם, ואולי בשל העובדה שמדובר היה באחד ממסעות יחסי הציבור הנרחבים ביותר שנערכו השנה לסרט, הרי שהתוצאה איומה כך כך ומיותרת, במיוחד משום שהיא לא מותירה שום שריד של כבוד לערכים הפמניסטיים של הסידרה המקורית.

בעוד שבסידרת הטלוויזיה התמודדו הכותבים עם עומס של סיטואציות רגשיות בחוכמה רבה, ובאופן שהפך את הסידרה כולה לתענוג של ממש, ניכר היה שעיקר העיסוק של כותבי הסרט הפעם היה לדחוף כמות בלתי מוסברת של מותגים אשר שילמו דמי חסות הולמים אל ועל מותניהן הצרות של הגיבורות מבלי להותיר מקום של ממש לעלילה כלשהיא או לאמירה של ממש.

התסריט הגרוע סובל מליקויים מביכים של ממש העושים את המוצר הסופי ארוך, בלתי נסבל לצפייה בעליל וניכר בכוכבותיו שהן מתקשות עד מאד, הן בדיאלוגים והן בידיעה הניכרת על פניהן שהן שותפות למזימה של ממש להרוס את כל הקרדיט אותו בנו לעצמן במהלך הופעתן בסידרה המצליחה.

כמעט מרגע הורדתה של הסידרה מן האוויר החלו הדיבורים על הפקתו של סרט איחוד. הגם שזו מסורת מקובלת מאד בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית אשר יודעת לנצל עד תום את אהבת הקהל לסדרות מצליחות, הרי שההחלטה להפיק סרט של ממש, במקום פרק כפול מיוחד, הביא לסיחרור הפקתי שנדמה שלאיש לא הייתה עליו שליטה.

התוצאה הסופית מביכה, איומה, נמשכת ללא סוף ולא ברור כלל למה התכוונו יוצריה, למעט הכוונה הברורה לגרוף כמות גדולה של מזומנים. המזימה האחרונה צלחה והשיווק האגרסיבי של הסרט הצליח להוביל כמעט כל מה שאהב את הסידרה מקורית לצפות במה שהפך בסופו של דבר לזוועתון [הרווחי במיוחד] של הקיץ.

המסחרה של שיווק המותגים האגרסיבי שניסו בכל כוחם לחדור אל הסרט פגעה במעמד הסידרה והפכה את הנשים העוקצניות שלה לבהמות גסות רוח, חובבות מותגים וחסרות כל אמירה, וזו לכשעצמה טרגדיה לא קטנה לסידרה שהמסר שלה היה לכל אורכה, עצמאות וחוזק נשי.

כעת, אולי תוכל הסידרה המיתלוגית המתהפכת בקברה לנוח על משכבה בשלום. איש לא ירצה להעיר אותה יותר לעולם. נדמה שקהל צופיה יבין שקיומה, אי שם בשלהי שנות התשעים, רצוי שישאר כמזכרת מוזיאונית מפוארת בשידורים חוזרים ללא שום ניסיון להחיות אותה מחדש.