האחרים-2001-The Others- על אובדן, צער ורגישות

האחרים, עיון מאוחר.

האחרים בבימוי של אלחנדרו אמנבר, נחשב על ידי רבים כאחד מתפקידיה הטובים ביותר של ניקול קידמן, ומבחינות רבות מהווה מהלך מכונן בנרטיב הכוכבות שלה. הסרט הופץ זמן קצר לאחר הצלחתו של סרט קודם של קידמן, מולאן רוז של באז לורמן, ושני הסרטים פתחו את העשור המשמעותי ביותר download (3)של עשור הכוכבות הגדול ביותר של קידמן, במהלכו גם זכתה בפרס האוסקר עבור הופעתה כסופרת ורג'יניה וולף בסרט השעות.  תפקידה כאם, אשר ננטשת על ידי בעלה היוצא לקרב במלחמת העולם השניה, אשר נשארה לבדה לגדל את ילדיה בבית אחוזה גדל מידות לבדה, באחד מאיי התעלה שכוחי האל שבין צרפת לאנגליה מרתק ועוצמתי.

האחרים עוסק באובדן, בצער ובכאב. וביכולת שלנו האנושית להתמודד עם חרדת הנטישה והעצב המלווה אותה. הורים הקוטלים את ילדיהם מסיבות שונות הם אחת מן התופעות החברתיות הקשות עימם מתמודדת האנושות. קל וחומר שסרט העוסק בנושא כזה נדרש לפרשנות מעניינת וייחודית על מנת לרתום אליו את הצופה להבנת האובדן והעוצמות שהוא מייצר עבור הגיבורה המרכזית שלו.

דמותה של קידמן, מקבלת החלטה שלא לחשוף את ילדיה לאור השמש עקב מה שהיא מגדירה כרגישות בלתי אפשרית לאור. אל הבית הנטוש מגיעים שלושה משרתים המפרים את האיזון היום יומי של האם האובססיבית לשליטה בכל חלק וחלק של היום יום של ילדיה.

אובססיה לשליטה היא מרכיב מרכזי בסרט הזה. משזו הולכת לאיבוד, מתפוררת אחיזתה של דמותה של קידמן בילדיה, ובעצם בחייה כולם.

האחרים הינו סרט אימה קלאסי ועונה על רבות מן ההגדרות של סרטי אימה, אך בראש ובראשנה הוא סרט אימה פסיכולוגי המבקש להסביר את שאי אפשר אולי להסביר: אובדן שפיות ורצח שאין לו מחילה(ספוילר) של אם,את הקרובים לה ביותר, זוג ילדיה-יוצאי חלציה. מבחינה זו הסרט נחשב למעז ביותר מן הבחינה התסריטאית והדרך בה הוא מטפל במושג האובדן, רגישה, נוגעת ללב ומעזה במיוחד.

הבית הנטוש לכאורה מתמלא כל הזמן בדיירים חדשים הבודקים ומערערים את השלווה לכאורה של דייריו. המתים מתערבבים עם החיים, הזיכרונות עם תקוות הקיום והשאיפות של גיבורי הסרט מהולים בכל מה שהחיים שנגדעו יכלו להציע לגיבורים, אך כשלו.

הטבע האנושי, על קשת התחושות והרגשות שהוא מציע תחת הכותרת "לאהוב", הכוללת גם את מונח הקטל, מתפרש לתוך עלילת הסרט היפיפיה הזה המשתמש בכל אמצעי המבע הקולנועי בכדי לייצר את האווירה הטעונה של הבית המתפורר ושל דמויותיו העצובות.

מזג האוויר הערפילי, גודלו של הבית ומיקומו בצומת של גורל נשכח בעיצומה של מלחמה מאפשרים לגיבורי הסרט לפעול בחופשיות יתרה בתוך מסע העצב הפרטי שלהם שהופך בעצם למסע העצב של הצופה עצמו ולמסע קתרזיס לתחושותיו שלו עצמו.

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו מניחים את המונח אובדן לפנינו?. לאן העצב יכול להוביל אותנו והאם הוא מוצדק. בשאלות הרות משקל אלו עוסק הסרט כשאין הוא מניח בהכרח פתרון מניח את הדעת עבור הצופה, אלא את משקל המציאות בלבד.

הפיתוי-2017-The Beguiled

הדרום הגווע ומורשתו, הם הגיבור האמיתי של העיבוד המחודש של סופיה קופולה לסרטו של דון סיגל מ 1971, והגסיסה הזו מרתקת, איטית ובעיקר מרהיבה מהבחינה הקולנועית עד לרמה לירית ממש. בדיוק כמו תובנת מדינות הקונפדרציה, על תבוסתן הצפויה, או ליתר דיוק חוסר יכולתו המובנית לנצח את מדינות הצפון העשירות והחזקות יותר במלחמת האזרחים בארצות הברית.

MV5BMTg5NjY3NDYxMl5BMl5BanBnXkFtZTgwMjI5ODgyMjI@._V1_UX182_CR0,0,182,268_AL_עלילת הסרט ממוקמת ב 1864 כאשר התבוסה הבלתי נמנעית כבר נשמעת באופק, תרתי משמע, הדי התותחים משדה הקרב נשמעים היטב גם בפנימית הבנות הנטושה אותה מנהלת ביד רמה מורה מזדקנת(ניקול קידמן) שנעוריה, וגם ההזדמנויות שהציבו בפניה החיים, כבר מאחוריה. ביחד איתה, חבורת נערות בעלות חוסר מזל דומה, אין להן לאן ללכת או איך לעזוב את הפנימיה הנטושה. חייל צפוני פצוע ממוצע אירי מוצא את דרכו לשערי הפנימיה ומקבל מהן מחסה, הופעתו, מטלטלת את האיזון העדין בין דרות הבית.

ישנם קווי דמיון רבין בין סרט הבכורה של קופולה, חמש ילדות יפות, שעסק גם הוא, בקווים דומים למדי של איפוק, בהגנה מעוותת של זוג הורים בפרברים אמריקאים על המיניות המלבלבת של בנותיהן יפות התואר עד למצב של חנק, וטרגדיה של ממש. סרט הבכורה המשובח ההוא לא רק שסימן את קופולה הבת כיורשת פוטנציאלית לגאונות הקולנועית של אביה, אלא חשף לעולם את הצד המבוגר של קירסטין דאנסט, שכיכבה בו ונתן לה תו של שחקנית איכותית ובכך הצליחה לעשות מה ששחקנים ילדים רבים לא הצליחו, לקפוץ למדרגה הבאה של עולם השחקנים הבוגרים. הקשר ארוך השנים בין השניים נשמר, והוליד בסופו של דבר גם את מארי אנטואנט המופתי שזכה להצלחה חלקית בלבד.

קופולה תובעת סבלנות מצופיה בעולם שבו יכולת הריכוז והקשב יורדת והולכת, הסרטים שלה איטיים, מחושבים ומבקשים מן הצופה לחשב בעצמו מסקנות בעקבות תנועות מצלמה, אווירה או דיאלוגים. הדינמיות התזזיתית המאפיינת רבים מן הסרטים העכשווים זרה לה, ומדובר בבחירה אומנותית מעזה מהזן ששמור לבימאים כוכבים המגבשים לעצמם מכלול של סרטי אוטר שאינו מתפשר. הפיתוי, כפי שבחרו מפיצי הסרט בארץ לקרוא לו, הוא כוכב מרשים במיוחד בחגורה של הבימאית הזו שמבשילה והופכת להיות היוצרת הנשית המעניינת ביותר בעולם. זכייתה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון,(האישה השניה בלבד בתולדות הפסטיבל הזוכה בפרס), מחזקת ומהדקת את הקביעה הזו.

מלחמת האזרחים בארצות הברית אשר קבעה במובנים רבים את אופייה של המדינה הפדרלית החדשה שצמחה ממנה הייתה מלחמה על אופי, דעות, סגנון חיים, ערכים ודת. זו היתה מלחמה אשר בראש ובראשונה נבעה מתוך אינטרסים כלכליים מובהקים והבדלי תפיסה כלכליים בין מדינות הדרום והצפון. הקלישאה המקובלת כאילו מדינות הצפון פתחו במלחמה לביטול העבדות בדרום, הופרכה כבר על ידי לא מעט היסטוריונים, אבל זו, באופן מפתיע כל כך, היא נוכח נעדר בלבד בעלילת הסרט. "העבדים עזבו כולם" אומרת אחת מן התלמידות לאורח הלא קרוי, החייל הפצוע(קולין פארל), מהגר אירי, שכל פשעו הוא שהתגייס לצבא הצפון תמורת תשלום ימים בודדים לאחר שירד מספינת ההגירה מאירלנד למדינה זרה לו, ולמלחמה לא לו.

בתוך עולם הולך ונעלם של הזדמנויות ותקווה לעתיד מפואר יותר, תלמידות הפנימיה ממתינות לגורלן בשקט מתוח מהול בשגרה סיזיפית, מעבדות את הגינה ומטפלות בבית ואחת בשניה באדיבות דרומית מעושה, שניכר בה בעיקר געגוע לימים יפים יותר. "אבי היה מארח כאן נשפים" אומרת דמותה של קידמן לחייל הפצוע, מתגעגעת לעבר המפואר של הבית, ועימו לעבר המפואר של הדרום כולו.

הגסיסה האיטית של "מורשת" החיים הדרומיים, מרהיבה כאן במיוחד. תמונות טבע דוממות, הופכות לאורך הסרט לגיבור נוסף, שהוא עד לעולם גווע שהולך ונעלם. למתח המיני בין הבנות שהם ספק אורחות ספק כלואות בפנימיה מצטרפת דמותו של החייל הצפוני הנאיבי המבקש רק להמשיך לחיות, ולשנות את חוסר מזלו מאירלנד הענייה ביבשת המובטחת שהיא גן עדן חרב של מלחמה ושל חוסר טולרניות בין גישות שני הצדדים לדמותה המתהווה של ארצות הברית.

זהו סרט המלוהק באופן מרשים במיוחד, נדמה כי קידמן המתבגרת היא הבחירה המושלמת לאישה יפה המתקשה להשלים עם יריבות צעירות ויפות ממנה, קירסטין דאנסט כבר איננה "ילדה יפה" יותר, אלא אישה בשלה שסימני הגיל אוחזים גם בה. אל פאניג על איכויות הנעורים השובבים והמוטרפים של בתפקיד הנערה המחוללת והמציתה את המהומה היא שחקנית מרשימה שגם אחריה כדאי לעקוב. מעל כולם, כך נדמה לי, זו הופעתו של קולין פארל שבגר, ומעניק עומק של ממש לדמויות הפרחחיות שהוא נקרא לגלם שוב ושוב, והעומק הזה קיים ומרגש.

הפיתוי הוא חוויה איטית, מחושבת של אוהבי קולנוע, משחק ומבע קולנועי משובח. הוא מהנה בכל רובד שלו ומצליח להביא את אותה חווית דקדנטיות של הדרום הגווע, שסרטים רבים עוסקים בה, אך לא תמיד מצליחים להעביר אותה. קופולה מצליחה במקום בו רבים נכשלים, בין אם מחסור הבנה של אותה תרבות גוועת, ויחודה ובין אם בזכות הקשר היחודי המבריק והכמעט אנרכיסטי שהיא עושה בין מיניות, סגירות רגשית וסגירות מחשבתית של גיבורי הסרט והעלילה העדינה המורכבת ורבת הרבדים שלו.