איש המסילה-2013-The Railway Man

מילה אחת לזכותו של כוכב הסרט הזה, קולין פירת', חייבת להיאמר כאן כבר בהתחלה. גם אם אתם לא נמנים עם המושבעים שבמעריציו, יש משהו בטוטאליות של קולין פירת' ובמבט הנוגה המכיל את כובד העולם על כתפיו של האיש הזה, שיצליח איכשהוא לרתק אתכם גם בתוך היצירה הרעועה הזו.

סיפורו של שבוי מלחמה אנגלי החווה את טראומת השבי דווקא עשרות שנים אחרים, ודווקא אחרי שמצא נחמה ואהבה בחייו הוא יצירה מבולבלת במיוחד, עקרה ובעיקר חסרת קוהרנטיות ודבק תסריטאי מהזן הטוב. גם אם כל המרכיבים הנכונים נמצאים בסרט הזה, משהו פשוט לא עובד, וזה קורה בערך רבע שעה לאחר הפתיחה שלו.

על היכולת של קולנוע נארטיבי לספר את זוועות המלחמה יש וויכוח ארוך שנים. אני נמצא בין אלו שאף פעם לא ממש "קונים" את זה. משהו בסצינות מלחמה וזוועה פשוט אף פעם לא ממש עובד עלי. נדמה לי שמלחמה היא משהו איום ונורא הרבה יותר ממה שסצינה רוויה במצלמות, תאורה ואיפור נכון יכולים להביא למסך. הסרט הזה, משופע בסצינות כאלו, "קשות" לכאורה אך מהזן שאינו אומר בעצם דבר.

חלוקת הזמנים והעובדה שהסרט נע הלוך ושוב בין הזמן הנוכחי אי שם בשנות השישים [לא ממש ברור] בו הוא מתקיים לבין פלאשבקים ממלחמת העולם השנייה בהם נמצאת חבורת שחקנים שונה לגמרי לא מיטיבה עם הסרט הזה שנדמה כאילו הוא שני סרטים שחוברו והודבקו להם יחדיו. זמן המסך של כוכבי הסרט, פירת וניקול קידמן, לא הולם זמן מסך של מה שנהוג לכנות תפקיד ראשי, וכתוצאה מכך, העוגן העלילתי של הסרט רעוע במיוחד.

גם אם תצליחו להבין את אהבתו של גיבור הסרט לרכבות, תתקשו להבין מדוע הוא מתאהב בדמות הראשית אותה מגלמת ניקול קידמן, איך בדיוק היא הופכת למוזה שלו, לרצון שלו להמשיך לחיות ולהשראה שלו להבריא את עצמו. קידמן בתפקיד תמוהה, קטן מדי ובעיקר חסר השראה או כתיבה נכונה, מספקת כאן הופעה תמוהה כאילו נדחקה דווקא בחדרי העריכה למזעור תפקידה ובכך רושמת עוד סרט מיותר לגמרי מבחינתה. אי אפשר שלא להבחין בחוסר הקוהרנטיות העלילתי של התפקיד שלה לכל אורכו של הסרט או להתעלם מהעובדה שעורכיו היו על סף איבוד עשתונות אמיתי בניסיון לחבר את חלקי הצלולוייד אשר היו ברשותם לכדי סרט עם עלילה דרמטית מרגשת ומובנית.

"איש המסילה" הוא סוג של אסון קולנועי מהזן שרצוף אולי בכוונות טובות, אבל אין לו שום יכולת להפוך לסרט שבאמת ירגש אתכם כפי שאולי יכול היה להיות. מאומה בו לא נראה אמיתי, כנה, כובש או משכנע'למעט אולי השחקן הראשי שלו, קולין פירת', אבל גם כוכבים גדולים, זקוקים מעט עזרה מסביב על מנת להוציא תחת ידם מוצר ראוי, ומעל לכל נדמה שפירת' הולך פשוט לאיבוד בבחירת קריירה רעה במיוחד שלא תיזכר כמשמעותית במיוחד במכלול האוטר של השחקן הייחודי הזה.

"איש המסילה" נדמה לכל אורכו כמו הדרך לגיהנום, מהזן שמשובצת באבנים טובות פה ושם, אבל עדין שורטת במיוחד ברגליים.

העיתונאי-2012-The Paperboy

סרטו של לי דניאלס, "העיתונאי",  במאי "פרשס" המוערך," עורר לא מעט סקרנות בהקרנות המוקדמות שלו בפסטיבל קאן האחרון, וסערה לא קטנה כשהוקרן. כשמדובר בדניאלס, צריך להיות ברור לצופה קולנוע שלא תקבלו מוצר הוליוודי ספוגי. "פרשס" היה אחד מן הסרטים העצמאיים הבועטים והחזקים של השנים האחרונות. ומי שציפה כי "העיתונאי" יהיה סרט הוליוודי שיגרתי מכיוון שהוא מכיל כוכבים גדולים, לא יכול לטעות יותר.

"העיתונאי", [אחת מבחירות השם העברי לסרט האומללות ביותר של כל הזמנים שנעשו כאן], הוא לא סרט לצופים רכי לב. הוא קשוח, בעל מיניות ואלימות גראפים מאד ובו בעת קשה להסיט ממנו את העין גם לא לדקה אחת שכן הוא מרתק, עוצמתי ובעל כנות פילמאית מהזן הנדיר. מהסוג שהופכת את דניאלס בעייני ליוצר האמריקאי המרתק ביותר שהופיע בעשור האחרון.

הסרט מבוסס על ספר, מציג סיפור של עורך דין המגיע לחקור את הרשעתו של אסיר[ג'ון קיוזאק] ולקיים לו משפט מחודש. העלילה ממוקמת בלב אזור הביצות של פלורידה לקראת סוף שנות השישים. למסע ההזוי, לזיכויו של האסיר, יוצאת לדרך חבורה שלמה הכוללת את עורך הדין, [מתיו מקונוהי], אחיו של עורך הדין,[זאק אפרון],שחיין מצטיין לשעבר, העובד כמחלק העיתון המקומי, פרח משפטים מפוקפק, ואישה [ניקול קידמן], הנופלת שבי ומתאהבת באסיר לאחר שהיא מתכתבת עימו בעודו בבית הכלא. מי שמתבוננת בסיפור המעשה ומספרת אותו היא עוזרת בית חטטנית במיוחד, [הזמרת מייסי גרי בהופעת בכורה קולנועית]  בקולה שלה נמסר סיפור הפרשיה העגומה שסופה הוא כרוניקה יודעה מראש של רוע אנושי אל מול נאיביות.

אני מתקשה לראות את "העיתונאי" כסרט מתח שהעלילה הדרמטית שלו היא לב העניין. הסרט הוא בסופו של דבר סרט על הטבע האנושי של בני האדם. מה מרתק אותם?, מה מניע או שובה את ליבם וקובע את מהלך חייהם לטוב או לרע ומה בעצם מפעיל אותם.

אם מישהו חשב שדניאלס מביים דמויות אורבניות בלבד, הסרט הזה יפתיע אותו. אווירה דרומית מלנכולית, של איזור כפרי, של גיבורים שנפשם וחייהם שסועים משורטטת על ידו ביד אמן של ממש כמו גדל באיזורי הביצות המפגרים והנידחים של היבשת העצומה הזו.

כל הדמויות בסרט אבודות כמו יצאו ממחזה משובח של טנסי ווילאמס, כולן מחפשות סוג של מטרה להמשך קיומן. יותר מהכול נדמה הסרט כשירטוט של אומן וירטואוזי מודרני את העצבות  של העידן ואת המלנכוליה הרגשית של מסע החיים של גיבוריו.

דניאלס דורש התמסרות מוחלטת משחקניו לתמונה הכוללת שהוא מבקש לתאר כבמאי. כשמדובר בכוכבים גדולים שהסרט הזה מלא בהם, לא מדובר בעניין מובן מאליו.

"העיתונאי", עטור בכוכבים גדולים שניכר בכולם, ללא יוצא מן הכלל, שחיפשו, ומצאו, אתגר משחקי של ממש בסרט שיהפוך לציון דרך בקריירות של כל אחד ואחת מהם. הסרט, על אופיו המחוספס יגרום לכם לטעמי להתאהב בכנות שלו, בעצב ובמלנכוליה שהוא מציג ובעוצמות הרגשיות שלו, שמסוגן לא נראו זמן רב על המסך.

ניקול קידמן, בתפקיד אישה קלת דעת המאוהבת באהבה, קובעת את גורלה ורושמת פה את אחד מן התפקידים הגדולים והשנויים ביותר במחלוקת בקריירה עשירה ומפוארת גם כך. הכוכבת בת ה 45 בעת צילומי הסרט הזה, רושמת לעצמה כאן את ההופעה המינית והפרובוקטיבית ביותר בקריירה שלה בסוג של פרידה מהדימוי שפרסם אותה. גילה המתקדם לא יאפשר הופעות רבות נוספות מהסוג הזה. זו הופעת משחק מרשימה שלה, משכרת, אדריה וראויה לאוסקר לחלוטין, אך ספק אם לאקדמיה ההוליוודית יש את האומץ לתת את הפרס היוקרתי על תפקיד שערורייתי ושנוי במחלוקת כל כך.

גם זאק אפרון, כוכב הנעורים, רושם לעצמו את כאן הופעה מדויקת, מרגשת וסוחפת שמסבירה מדוע הוא הטום קרוז של העידן החדש ולמה מדובר כאן בצעיר שהעשור הבא שלו אמור להפוך אותו לאחד מן הכוכבים הגבריים המובילים הטובים ביותר. בעוד שרבים מבני גילו ודורו בוחרים לשחק בתפקידים קלים ומכניסים, הוא בוחר כאן אתגר משחקי של ממש, והרגישות והכנות של משחקו הם לב הסרט באופנים רבים.

כל הופעות המשנה בסרט הזה מרתקות, השימוש של דניאלס בזמרת בעלת הקול הצפצפני מייסי גרי, מבריק, והיא מפתיעה לטובה ומרגשת. ג'ון קיוזק רושם הופעה מאיימת, נחושה מאד, על גבול מטרידה וגם מתיו מקונוהי מצליח לרגש מאד בתפקיד עורך דין שנפשו מסוכסכת, במעין פראפרזה על תפקיד הפריצה שלנו לפני קרוב לעשרים שנה במותחן בעל מאפיינים דומים עם סנדרה בולוק. ["עת להרוג"].

הדרום, על איזור הביצות העני שלו, מעולם לא נראה מטונף ומרהיב יותר באף סרט שראיתי המתרחש באזור הזה והוא בעצמו הופך לרגעים לא מעטים כגיבור של העלילה עצמה.

חלק מן האנשים עזבו במהלך הקרנת הסרט, חלק הפריעו או גיחכו בחוסר נוחות במהלכו. איש מהצופים לא נשאר אליו אדיש. לטעמי, ה"עיתונאי" הוא הכול חוץ מסרט שגרתי. הוא בוטה, בועט משובח, מלנכולי ושובה לב בכל אספקט של העשייה הקולנועית שלו, אין בו פריים אחד של שעמום או שגרה.

הביקורות ברחבי הרשת על הסרט הזה חלוקות, חלק גדול מן המבקרים אינם אוהבים את הסרט הזה, נדמה לי שלי, שאין מספיק סופרלטיבים שמאפשרים לי  לאהוב אותו יותר.