הזדמנות שניה-2009-The Blind Side

בתרבות הסרטים האמריקאית מגיע הרבה מאד פעמים "הזמן" שבו על שחקן מוערך או אהוב לקבל את פרס האוסקר. השחקן הופך לפתע לראוי, פשוט מכיון שהוא אהוב מאד, מצליח מאד בקופות והופך בזכות הקריירה שלו לאיקונוגראפי בדרך שבה סרטיו הם חלק בלתי נפרדת מתרבות קולנוע המיין סטריים הרווחית כל כך בארצות הברית. הבעיה המרכזית עם "הזמן" הזה שבו מוענק פרס האוסקר לכוכב או הכוכבת שרוצים לחלוק לו כבוד, הוא שפעמים רבות הוא מוענק בנקודת ציון שהיא לא בהכרח התפקיד הטוב ביותר או הסרט הראוי ביותר שלו- פשוט מוצאים סרט כלשהו עם הופעה ראויה דיה של הכוכב ומעניקים לו את הפרס הנחשק. קצת כמו הטבעת הידיים על מדרכות הוליווד, הפרס המוענק לשחקן/ית הוא לא בהכרח רלוונטי לעשיה עצמה אלא יותר הוקרת כבוד על מקומו בתעשיה.

"הזדמנות שניה" רחוק מאד מלהיות הסרט הטוב ביותר בקריירה של סנדרה בולוק, אבל הוא מספק עוד הופעה מצויינת ויעילה מאד שלה. בולוק היא אחת השחקניות הרווחיות ביותר של הקולנוע האמריקאי ובשנה בה יצא למסכים "הזדמנות שניה" היא חזתה בקאמבק אדיר בקופות, הצלחתו של הסרט הזה היתה גדולה וכך גם קומדיה רומנטית שלה שהפתיעה מאד, "ההצעה" עם ריאן ריינולדס.

הוליווד אוהבת לאהוב את הכוכבים הגדולים, ובעיקר את סיפורי הקאמבק שלהם, בולוק פונקה כמעט לכל אורך הקריירה שלה בתפקידים מצויינים והשתתפה בשוברי קופות גדולים מאד והן בסרטים עצמאים ["התרסקות"] שזכו להערכה רבה. אבל השנים שקדמו לסרט הזה הבחירות שלה היו תמוהות וחלק מסרטיה כשלו.

"הזדמנות שניה" הוא סרט בייסבול המנסה לעטוף בתוכו את כל מה שהוא החלום האמריקאי, זהו סרט ספורט טיפוסי, מהסוג שמצליחים הרבה יותר בארצות הברית מאשר מחוצה לה בעיקר עקב חוסר הפופולאריות של הספורט הספציפי הזה מחוץ לארצות הברית.

הסרט, כיאה לסרט בעל תקינות פוליטית נדרשת, מבוסס על סיפור אמיתי של אשת חברה עשירה דרומית, המכניסה, ברוח הנדבנות הנוצרית הנדרשת אל תוך ביתה נער ממוצא אפריקאי אמריקאי בעל כישרון בלתי מבוטל למשחק, נותנת לו קורת גג ואף מאמצת אותו באופן רשמי כבן. היא מעודדת את כשרון המשחק שלו והוא כמובן ממריא אל מחוזות הליגה המקצועית- השאר הוא כמובן היסטוריה ומיתולוגיה אמריקאית מהזן שכמובן מעודד הענקת פרס אוסקר לכוכבת שלו.

לזכותה של בולוק יאמר שזהו אכן אחד מן התפקידים הטובים ביותר שלה לאורך הקריירה, גם אם הוא לא הטוב שבינהם, הוא בהחלט ראוי. הבעיה המרכזית היא הבינוניות של עשיית הסרט. ככוכבת גדולה ושחקנית בעלת מנעד מרשים, היא מצליחה לסחוב למעלה כמה מן הסצינות המרגשות של הסרט ולייצר אימפקט רגשי מרשים. [כן, זלגה לי דמעה פה ושם]. הבעיה היא במסר הצדקני והפשטני של הסרט הזה, המכוון בכל רמה שהיא אל לב הקונצנזוס האמריקאי בלבד. ככזה, הוא וכוכבתו עושים עבודה טובה של ממש. איקונוגרפיה של סרטים נקבעת פעמים רבות בקונטקס התרבותי שלהם, וככה, "הזדמנות שניה", נמצא ככל הנראה במקום הנכון להפוך לסרט זכיר בתרבות הקולנוע האמריקאית, על מגרעותיו וחוסר היכולות שלו לבצע מעבר לתרבויות אחרות.