מראה מראה, הסיפור האמיתי-2012-Mirror Mirror

כמה דקות אחרי תחילת הצפייה בסרט' הבנתי שהלכתי שולל אחרי אחד מן הטריילרים הכי מתוחכמים של השנה. זה שבחר להציג לי את דמותה של ג'וליה רוברטס במה שנראה לכאורה כליהוק המושלם מכולם: המלכה הרעה מאגדת הילדים הקלאסית: שלגיה ושבעת הגמדים. בבסיס הרעיון ללהק את אחת מן הכוכבות הגדולות ביותר של שנות התשעים, ה"אישה היפה" של הקולנוע לתפקיד המלכה הרעה הבוחנת את יופייה ללא הפסקה לבדוק האם יש אישה יפה ממנה' עומדת אחת מהברקות הליהוק הגדולות של השנה. אבל נדמה שבזה בלבד מסתכמת איכותו של הסרט הזה. מבחינתה של רוברטס עצמה מדובר בעסקה משתלמת לחלוטין. היא מבצעת את תפקידה בהמון חן, הדיאלוגים שלה כתובים בשנינות של ממש, הופעתו של נתן ליין, אחד מן הקומיקאים השנונים ביותר בקולנוע האמריקאי לצידה של רוברטס רק מסייעת לה להביא לידי ביטוי איכויות קומיות מוכחות. משחק התפקידים שלה עם קריירה ארוכת שנים שנשענה על טיב מראיה, מראה על חוש הומור עצמי בריא במיוחד. אבל הבעיה בסרט הזה לא טמונה ברוברטס כלל, אלא ביוצריו שלא החליטו האם הם רוצים לייצר סרט ילדים נאיבי או סרט לקהל מבוגר יותר' שיוכל ליהנות מן המופע הרפלקסיבי המרהיב הזה של האישה היפה שהיא בת 44 לזמן צילומי הסרט הזה והיא עדין אחת הכוכבות המרשימות של הוליווד.

מכיוון שלא נלקחה החלטה של ממש לגבי קהל היעד של הסרט הזה, רמת הכתיבה של הדיאלוגים שבו נעה בין שנון למשעמם עד זרא, לכיוון קהל יעד של פעוטות סיר הסירים. מה שאומר בפשטות שהקהל מקבל מוצר שרק חוסר הקוהרנטיות שלו עלול להתיש אחרי עשר דקות של צפייה בו.

ויזואלית הסרט הזה הוא מקסים למדי, עתיר תקציב ועשיר במיזנסצנות יצירתיות ובבריאה של עולם פנטסזמטי ויפה במיוחד. אבל נדמה שסיפור הילדים הזה יתקשה לרתק ילדים מכיוון שחלק גדול מן הקריצות הסאטיריות שלו יבלבלו אותן,  ובמקביל הדיאלוג מוכוון הילדים בסרט, יבריח את ההורים למזנון מרוב שיעמום. כבר זמן רב שלא צפיתי בסרט שפשוט לא החליט מה הוא רוצה להיות וככזה, "מראה מראה, הסיפור האמיתי" הוא לתפיסתי כישלון קלוסאלי למדי.