רצח באוריינט אקספרס-Murder on the Orient Express -2017

אי אפשר שלא לתמוה מעט על הרצון של קנט בראנה לגעת ביצירת המופת של סידני לומט משנת 1974, רצח באוריינט אקספרס. במקרים רבים של עיבוד מחודש לסרטים ישנים מדובר בהימור כלכלי בלבד, הנשען על הצורך של יוצרי סרטים ואולפנים לייצר להיטים בטוחים הנשענים על מסורת של מעריצים ותיקים של סרט קאנוני. התוצאה כמעט תמיד מתקבלת בחשדנות יתרה על ידי מבקרי קולנוע, אבל צופים ותיקים, אוהבים לפעמים להיזכר ביצירה שאהבו ולראות אותה בבגדים חדשים. אבל, יש לפעמים גם הפתעות, עיינו ערך העיבוד המבריק של סופיה קופולה לסרט הפיתוי.

נדמה גם שבמקרה של העיבוד המחודש של קנת בראנה לסרט המתח האלגנטי כל כך של לומט, עומד MV5BNGFmM2NmYjYtMjAwNy00ZDkzLWI3ZWMtOGZhOTRhYzQwMTA0XkEyXkFqcGdeQXVyNzU2MzMyNTI@._V1_UX182_CR0,0,182,268_AL_גם רצון אחר, והוא קשור באמירה על המקומות בהם נמצאים להיטי הקולנוע הפופולאריים בשנים האחרונות ונושאי העיסוק של הסרטים שהופכים ללהיטים. פעמים רבות מדובר בסיפורים באנליים, או בסרטי אקשן עתירי תקציב שאינם אומרים דבר מבחינת מורשת קולנועית וזכירות היסטורית וחשיבות שלהם בתולדות הקולנוע. נכון, יש איזה געגוע, בעיקר בקרב צופי קולנוע מבוגרים יותר לסרטים שתהיה בהם אלגנטיות מסויימת, עידון ותחושה של יצירתיות הכרוכה במחשבה יתרה ובאהבת הקולנוע והמורשת שלו, בהקשר הזה, הבחירה בתעלומת הרצח האלגנטית פרי עטה של אגתה כריסטי נראית מובנת במובנים רבים שבמרכזם, עומדת ההצלחה וההערכה האדירה של סרטו של לומט בהנחה, שחלק ממנו לפחות יזלוג לסרטו הכושל של בראנה.

סרטי המתח הנושנים דוגמת סרטו של לומט מ 1974 שהוא הבסיס לסרט הזה, התפארו תמיד בגלריית כוכבים מרשימה במיוחד, שהתפתו לשחק בתפקידים קטנים בתמורה ליוקרתיות של ההפקה ובמעין נוסחה ג'ימס בונדית שכזו, התכנס צבר הכוכבים להופעה קטנה, מכניסה מאד כלכלית, שלא פגעה בהכרח ביוקרתם הכלכלית. זה המקרה גם בעיבוד המחודש של בראנה. הגלרייה המרשימה כוללת הפעם את פנלופה קרוז, מישל פייפר,ווילאם דפו, ג'ודי דנץ בכבודה ובעצמה, את בראנה עצמו ועוד כוכבים מוכרים יותר או פחות.

המשיכה של בראנה לביים את הסרט הזה ואף לככב בו בתפקיד הרקול פוארו, ברורה. הוא נשען על יוקרת המותג עצמו, בורא את עצמו מחדש כבמאי ואף ככוכב בסרט שאמור להיות הפקה "מכובדת". אבל נדמה שזו בדיוק הבעיה המרכזית של רצח באוריינט אקספרס של בראנה, הוא מכובד, ותו לאו. ואיננו מצליח לייצר את החיבור הרגשי של קודמו לצופה.(אולי מכיוון שהתעלומה כבר נפתרה בעצם?).

קשה להתעלם מהאלגנטיות של סרטו של בראנה. רכבת האוריינט אקספרס הדוהרת בשלג המרהיב ויוצא מתחנת הרכבת הישנה באיסטנבול היא דימוי קולנועי מרהיב. בראנה, כמו רבים אחרים היום מוותר על האותנטיות פעמים רבות של הנוף האורבני או של הטבע לטובת פעלולי מחשב ברמה גבוהה, אך לאלו תרומה נוספת לתחושה הפלסטית הנובעת מן הזירה כולה ולנכות הרגשית של גיבוריו ושל העלילה הסבוכה לכאורה העתידה להיפטר במהלכו.

בראנה חוטא באיזה חטא של יהירות קולנועית ואינו טורח אפילו להתעכב על הסבר משכנע דיו לחיבור ולהנעת הנקמה המניעה את הרוצח, הוא מציג את זו האחרונה כמו טריילר ערוך היטב ומתומצת על מנת שלא "להפריע" לו בהמשך הצגת הנושא המרכזי של הסרט, הוא עצמו.

אין באמת סיבה טובה מספיק לגעת בלהיט העבר הזה מבלי לתת לו ערך מוסף חדש כלשהוא, וזו הבעיה המרכזית של הסרט, הגם שהוא נמצא בידיו של במאי יעיל, הרי שבראנה עצמו טוב בעיקר בקידום עצמו ככוכב בסרטים המועטים אותם ביים והישות האורסון וולסית הזו של במאי כוכב שהוא מבקש לנכס לעצמו, מעושה וחסרת גיבוי משמעותי של הטקסטים הקולנועיים שביים עד כה.(המלט, כטוב בעיניכם ועוד). בראנה הוא מפיק פעיל יותר משהוא כוכב הוליוודי וואלידי באמת. ההתעקשות שלו לביים פרוייקטים, פוגעת פעמים רבות בתוצר הסופי אך מספקת לו הופעות משחק טובות ומשכנעות המסייעות לו לשמור על מעמדו. אך נדמה שכל שורת הכוכבים המוערכת של הסרט לא מצליחה לספק ערך מוסף של ממש ליצירה השגרתית הזו. שעל אף האלגנטיות שלה, אינה אומרת בעצם דבר.

הקולנוע של היום מייתר באופן מסויים את הצורך לספר את סיפורה של אגתה כריסטי מחדש. נדמה שבראנה לא עמד בפיתוי לייצר לעצמו תפקיד עם רמת מכובדות מסויימת בפרוייקט שהוא בסופו של שיעמום גדול במיוחד שכן לא רק שהוא לא מחדש, הוא נתפס כאנכרוניסטי, לא מוצדק באמת וללא שם הקשר ברור של רלונטיות לעשייה הקולנועית היום.

רצח באוריינט אקספרס, הוא סיפור מתח מיושן עם הוד והדר שהיה זקוק לעיבוד קולנועי אחד בלבד, ומוטב היה לו כך היו נשארים פני הדברים. בראנה אינו מחדש, אינו מרגש ובעיקר נראה מנותק מאד ממה שבאמת מעניין צופים היום בקולנועים.

סקייפול-2012-Skyfall

בהנחה שהתגעגתם לעוד סרט מסדרת הזיכיון המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע, "סקייפול", יספק לכם את הסחורה פחות או יותר מהרגע הראשון. החל מסצינת הפתיחה המושקעת והמרהיבה באופן מסורתי וכלה במראהו המהוקצע של הסוכן העכשווי המככב בו.[דניאל קרייג].

"סקייפול" הוא אחד מן הג'יימס בונדים היותר אלגנטים  שהופקו בשנים האחרונות. הוא גם אחד השנונים שבהם. הבחירה בבמאי סם מנדז[אמריקן ביוטי], לביים את הסרט, הוסיפה לו את המורכבות הנדרשת ואת ניחות המעודכנות החתרני במידה הנדרש.

הזכיון המזדקן, של סדרת סרטי הפעולה המפורסמת ביותר בעולם, מודע לחלוטין להחלשות מעמדו הקולנועי ומחפש לכך פתרונות כל הזמן. סרטי פעולה מבריקים יותר, נוצצים יותר, וחתרניים יותר שגם הופכים לסדרות בעצמם [ג'יסון בורן], נוגסים בחשיבותו של הסוכן הבריטי שמנסה לשמור על הרוולנטיות של מעמדו, תוך כדי ציות לסדרת קונווציות אותה מכתיב המוניטין של הזיכיון ושהיא אחראית במידה רבה על הפופולאריות האדירה שלה לאורך השנים. אם תרצו משהו בסגנון, סוס מנצח לא מחליפים, אבל חשוב שהוא יראה לנו תמיד כמו סוס מירוץ חדש וגאה במיוחד.

סם מנדס, הוא סוס המירוץ החדש מאחורי הזכיון העייף הזה, שמחפש כאן דרכים שונות לרתק את הצופים אליו, ועושה זאת בהצלחה מרובה.. גיוס של בימאי חתרני, עכשווי, בעל שם נוצץ שלא נראה בתחילה כבחירה נורמטיבית עושה את העבודה במקרה הזה רק מתוך אלמנט ההפתעה.

מנדז, נצמד לחוקיות של הסדרה אך מהתל בה לכל אורכו של הסרט, ומצליח לעורר חיוך רחב על פני הצופה, החל מרמיזות על מיניותו המעורפלת של הסוכן החשאי המפורסם בעולם בסצינה שמעלה חיוך רחב על פני צופים מופתעים, וכלה בסצינת הג'אג'טים החיונית כל כך בכל סרט, שהופכת כאן במיוחד למפתיעה ושוברת קונוונציות.

הסרט מרגיש קצבי, מעודכן ובעל מראה אופנתי ועכשווי, כיאה לכל סרט בונד, אבל הוא כולל סוג של קריצות תסריטאיות רבות לאורכו שהופכות אותו יעיל ומהנה במיוחד.

על כל יתרונותיו של הסרט הזה, הוא אוחז במגרעה אחת בולטת, המזוהה כמעט תמיד עם הסדרה הזו: אורכו של הסרט. לו "סקייפול" היה מסתיים חצי שעה לפני סופו המקורי, היה קל לקבוע שהוא אחד מסרטי הפעולה המהנים והטובים השנה בקולנוע. אבל הרצון להדהים עוד ועוד את הצופה גורם לו להמתח, כרגיל אולי יש לומר במסגרת סרטי ג'ימס בונד, בחצי שעה מסורתית טרחנית שהופכת את התסריט שלו למופרך, וחבל גם אם צפוי. הוא כמעט יכול היה להיות מצויין.

תעשו כבוד לדיים ג'ודי דנץ, M המיתולוגית בעשור האחרון, שהחליטה [או שמא הוחלט עבורה?] שהסרט הזה יהיה הסרט האחרון שלה בסדרת ג'ימס בונד. כל עלילת התסריט עושה כבוד לאחת מן השחקניות הגדולות שהנפיקה בריטניה לעולם ולעובדה שהסרט הזה הוא שירת הברבור שלה בסידרה הזו שהיא במפתיע תרמה לא מעט לתחייה שלה בעשור שחלף.

בונד, כמו בונד, יתן לכם בדיוק את מה שציפיתם לו, הי זה לא מעט, יש יאמרו שאפילו הרבה.