גרייס ממונקו- 2014- Grace of Monaco

השמועות על הפקה שנקלעה לקשיים, סרט שהיה קשה לערוך אותו והתבקשו מיוצריו גרסאות שונות וחדשות שלו גם סמוך למועד יציאתו, בצירוף השתתפותה של הכוכבת שלו, ניקול קידמן, ברצף של MV5BOTY2NDgwNzAwOVTE@._V1_SY317_CR103,0,214,317_AL_כישלונות מסחריים גדולים עד לצאתו, כל אלו עשו את שלהם ו"גרייס ממונקו", נתקל עוד טרם צאתו למסכים בחוסר אהדה גדול.

גם הקרנת הבכורה שלו בקאן, פסטיבל שאוהד את קידמן באופן מסורתי, אשר לוותה בקריאות בוז לא הוסיפה משוב חיובי ליציאתו לאקרנים. [כדאי גם להיזכר שגם ל"מארי אנטואנט" המשובח של סופיה קופולה חיכו אותן קריאות בסיום הקרנתו שם לפני כמה שנים].
Grace of Monaco ,סוג של משחק מילים קטן אך משמעותי בכותרת הסרט, של אולבייה דהאן, הוא בניגוד לכל הבאז השלילי, סרט לא רע בכלל ואפילו מעניין בלא מעט אספקטים של הדיון אותו הוא מבקש לקדם, והשמועות על "מותו" של הסרט בטרם עת, כך מסתבר, מעט מוגזמות.

לכאורה נדמה, כי תחום העיסוק של הסרט פופוליסטי מדי, אולי בנאלי או שבלוני, שהרי בחירה במקטע מתוך סיפור חייה של אחת הכוכבות הגדולות שידעה הוליווד מעולם, גרייס קלי, אשר החליטה בשיא זוהרה לפרוש מהוליווד לטובת נישואים לנסיך מבוגר ממנה, בממלכה עלומה בגודל עיר, מונקו, לא רק שהדהים את העולם בשעתו, הוא הפך למשך שנים לא מעטות לנושא שסיקרן את העולם כולו. מדוע לחזור בעצם דווקא עכשיו לסיפור שהסעיר את העולם כולו?

אם הסרט הזה מתמודד עם בעיה, היא דומה לזו של מונקו בשעתו. נסיכות קטנה ושולית שמעטים ידעו על קיומה העצמאי במשך מאות שנים עד שהגיע אליה גרייס קלי, והפנתה את אורות הזרקורים אליה. הטעם לעשייתו נדמה שאינו קשור לשום עיתוי גיאופוליטי או תרבותי מוצק במיוחד. אך אולי בכך דווקא טמון קסמו.

הבחירה של אוליביה דאהן, במאי הסרט, להתמקד בחלק ספיצפי מתוך חייה הסוערים של גרייס קלי, שכללובין השאר את תפקידה החיוני במיצוב עצמאותה של הנסיכות, אל מול התלבטותה האמיתית האם לחזור ולשחק בהוליווד בתפקיד מארני, אצל פטרונה, אלפרד היצ'קוק [תפקיד אותו קיבלה בסופו של דבר קים נובאק, משסירבה לו קלי, והסרט כשל מסחרית], היא בחירה מעניינת, לא בהכרח צפויה או שגרתית אבל היא בהכרח מספקת כר עלילה מעניינת לכוכבתו קידמן והופעת משנה מדוייקת ויפה לטים רות בתפקיד בעלה הנסיך רנייה.

נדמה כי הסרט הזה חצוי בסוג של נשמה הוליוודית הדורשת ממנו להביא ביצועי קופות, לבין עיסוק בנושאים שהיום, הפכו טרווייאלים עבור קהל צופים רב. מריה קלאס, אריסטוטל אונסיס ובית גרמילדי בכללותו אינם נושאים שמעסיקים היום איש, הגם שלתקופתם, דמויות רבות המופיעות בסרט הזה היו הבון טון של מדורי הרכילות הבין לאומיים. הזוהר בו עוסק הסרט, נדמה פחות רלוונטי לחקירה או לחיקוי היום, עבור דור שלם של אנשים שהתקופה או הדילמות שלה, אינן אומרות להן דבר. זו היא אולי עקב אכילס של הסרט, אך לטעמי, זהו דווקא סוד קסמו, היכולת לפנות לקהל אחר, מבוגר יותר המחפש יצירות קולנועיות שיש בהן מידה של סבלנות וחקר גם עם הוא על גבול הפנטזיה המוחלטת.[כמו שמצהירה כותרת הפתיחה של הסרט].

בלא מועט מובנים הסרט הזה מפתיע, מכובד, אולי אפילו מרוחק מעט מנושאי העניין בהם הוא עוסק כמו כוכבתו קידמן או כמו הכוכבת בה הוא עוסק, גרייס קלי. שהיתה אולי הבלונדינית ההוליוודית האולטימטיבית של היצ'קוק ושל הוליווד כולה. הניסיון להפיח חיים בנסיכה /כוכבת הקולנוע הגדולה הוא מורכב בהגדרתו. קידמן, ככוכבת קופתית גדולה, הגם שזוהרה הועם בשנים האחרונות ,לפחות מבחינת כוח המשיכה שלה בקופות, היא בחירה טובה גם אם מעט שנויה במחלוקת. כמו קלי עצמה, גם היא מצליחה לשמור על פרסונה של מכובדות שחסרה למדי בשואו ביז האמריקאי היום, וכמותה, וזהו בעיני הטעם הרפלקסיבי הייחודי כל כך של הסרט הזה, אינה מבחינה בדעיכת מעמדה וברלוונטיות שלה ככוכבת קולנוע.

אחד מן החששות האמיתיים של גריס קלי לחזור לתעשיית הקולנוע,גם אם הוא דווקא לא נדון בסרט, היה כרוך דווקא בעובדה שהיא חששה, כי לאחר היעדרות של שנים רבות, כי לא תצליח לשחזר את מעמדה הרלוונטי בקופות ואצל הקהל. קידמן כך נדמה, נלחמת כאן בקרב מאסף מכובד למדי על מעמדה ככוכבת מובילה הגם שזמנה ככוכבת בעלת כוח משיכה קופתי אדיר, כבר מאחוריה בעצם.

מבחינות רבות הסרט מביא איתו איזה אלגנטיות מרשימה, הן באופן בו הוא מצולם, משוחק ומסופר. אותה אלגנטיות קרירה וסוג של מעצורים רגשיים שזוהו יותר מכל עם מי שהיא נושא עיסוקו, גרייס קלי, שגם היא מעולם לא באמת הפכה לדמות נגישה במיוחד, לא ככוכבת, ולא כנסיכה.

אם מושאי הדיון של הסרט, כוכבתו הנוכחית, הכוכבת בה הוא דן, סביבת חייה הדקדנטית והדמויות שאכלסו אותה מדברים אליכם, ואתם שולטים בפרטי הטריוויה של התקופה, צפוי לכם, במפתיע לכל מה ששמעתם אולי, עונג אלגנטי מדוד בחווית הצפיה בו.

אני קלאודיוס-1976-I, Claudius

סדרת המופת הזו של הבי בי סי שעלתה  לאוויר בשנת 1976 היא ציון דרך של ממש מאז ועד היום בעשייה הטלוויזיונית

הסדרה המבוססת על שני ספריו של ההיסטוריון המבריק רוברט גרייבס, "אני קלאודיוס", ו"קלאודיוס האל", שנכתבו בשנות השלושים של המאה הקודמת היתה מהפכנית בכל רמה שהיא לרגע הופעתה, ורבות מן הסדרות ההיסטוריות שנעשו מאז["רומא", "ספרטקוס," "הטיודורס"] נשענות על חלקים גדולים מן התמטיקה הטלוויזיונית של סדרת המופת הזו והסטנדרטיזציה המשוכללת שקבעה "אני קלאודיוס".

ז'נאר הסרטים ההיסטורים שהיה פופולארי מאד מאז ימי ראשית הקולנוע דעך עם סיומם של שנות החמישים והפקות של סרטים היסטורים החלו להיות דלילות יותר ויותר שכאן אלו נתפסו כמורכבים להפקה מבחינת עלויות והמיצגים הפומפוזים של שואו ראוותני שהיו מזוהים עימם ["עשרת הדיברות", "בן חור"] הפכו למשעממים עבור הצופים.

נדמה היה שז'אנר הסרטים ההיסטורים דועך אט אט אל עבר תהומות הנשיה ודרושה היתה זווית חדשנית של ממש על מנת להמציאו מחדש. "אני קלאודיוס" סימנה מפנה של ממש בתחום. הסדרה שהכילה 13 פרקים בלבד צולמה באולפני הבי בי סי בתפאורות קרטון מורכבות והיא דוגמא ומופת למוקפדות של הפקות גוף השידור הבריטי הזה[BBC] שהצליח להפיק דרמות מעולות בעידן שבו פעלולי מחשב היו בחזקת מדע בדיוני. חלק מרכזי בתחייה של סרטים וסדרות היסטוריות שזכו לתחיה בשני העשורים האחרונים נשען במידה רבה על  שילוב פיתוחים וטכניקות מתקדמות שהביאו עימם המחשבים למסכים  והיכולת לייצר בעזרתם אווירה עדכנית והחייאה של עידן שחלף. הסרט "גלדיאטור", בכיכובו של קורט ראסל, היא אחת הדוגמאות הבולטות הראשונות לכך.

יחודה של "אני קלאודיוס" היא ברמת המוקפדות שלה: לתסריט המשובח שלה הכולל סצינות יצריות ומיניות מאד לא היה תקדים בטלווזיה עד להופעתו ורמת המיניות שלו היתה חריגה מאד לזמן שידורו. הסדרה עוררה סנסציה של ממש בכול העולם ועניין רב והציבה רף חדש בתיאור הפיקטוריאלי של מיניות בעולם הטלוויזיה שלא נראה קודם לכן.

הסדרה מספרת את קורותיה של השושלת היוליו קלואדינית אשר שלטה ברומא החל משנת 43 לפני הספירה הנוצרית ומייסדה היה הקיסר אוגוסטוס ועד לשנת 68 עת מותו של הקיסר נירון. העדויות ההיסטוריות הרבות אשר השתמרו על השושלת המרתקת והיצרית הזו מסעירים ומציתים את דמיונם של היסטוריונים רבים. רוברט גרייבס חיבר את  "אני קלאודיוס" וספר ההמשך שלו "קלאודיוס האל" ועל אף שהפך חלק מן השמועות ההיסטוריות למוחלטות עובדתית, הרי שהסדרה נאמנה מאד לקורותיה של השושלת המשמעותיות ביותר ששלטה בתולדות רומא.

הסדרה כללה את מיטב שחקניה הצעירים והמבטיחים של בריטניה דאז:  ג'ון הארט, בהופעה בלתי נשכחת כקיסר קליגולה,ודרק ג'קובי בתפקיד העוצמתי של הקיסר המגמגם והנכה- "קלאודיוס", שתחת מעטה חוסר החשיבות שיחסה לו משפחתו אשר בזה לו עלה בסופו של דבר על כס הקיסרות בזכות חוכמת החיים שלו.

בתוך תפאורת הקרטון קם לו לתחיה עולם מוקפד של מזימות ויצרים שהחייה את היצריות שאפיינה את שלטון השושלת הזו באופן מרתק ואמין. אדם לאדם זאב ועורמה ככלי נשק מרכזי לשרידות הם חלק מן האפיונים העלילתיים המרכזיים של הסדרה המרתקת הזו ששבתה מיליונים ברחבי העולם.

"אני קלאודיוס" חוקרת את גבולות הרוע האנושי, התכננות, המזימות, הקנאות והיצירתיות שנדמה שהם חלק בלתי נפרד מן העולם החברתי המקיף רבים מאיתנו בנסיבות חיים שונות, יתכן שזהו בעיקר סוד קסמה של הסדרה שהציעה נגישות רגשית גבוהה לכל צופה וצופה.

הסדרה נחשבת לאחת מן הקלאסיקות הגדולות של עולם הטלוויזיה הבריטי והיא גם סיומה של תקופה עבור הבי בי סי שבה הפקותיו היו מסקרנות וחשובות וקבעו טוב בעשיה הטלוויזיונית העולמית, בשמות השמונים ואילך עבר מרכז הכובד לרשתות טלוויזיה אמריקאיות והבי בי סי איבדה מחשיבותה כקובעת טרנדים.