המלכה ואני-2008-The Queen and I

סביר להניח שלא מעט ילדי שנות השבעים כאן במדינה זוכרים את סיפור הדחתו של השאח האיראני הכול יכול בהשתאות. קצת קשה אולי להסביר לאנשים היום שאיראן היתה מדינה בעלת יחסים תקינים עם ישראל וזה וודאי נשמע לרבים פרוע והזוי בדיוק כמו העובדה שבאיראן היו להם מלך ומלכה ושחייהם נדמו כאילו יצאו מאיזה עולם אגדתי מופלא.

להפיכה אשר גירשה את השאח הכול יכול והגלתה אותו מארצו היו משמעויות פוליטיות קארדינאליות גם לישראל אבל כל מה שאני זוכר הוא את גל העולים החדשים שהגיעו מאיראן לארץ ובמיוחד את זה שנחת אצלנו בכיתה, שלו אני חייב התנצלות ממש גדולה.

פארה דיבה, רעיתו של השאח הכול יכול ריתקה את העולם בשעתו כמעט כמו הנסיכה גרייס קלי ואולי אפילו יותר ממנה. האישה הזו הקרינה, ומקרינה עדין אצילות מלוכנית מזן ערטיאלי ולא מוכר ושירתה אז כמו היום את הדימוי האגדתי שנקשר בשמה ובבית המלוכה האיראני.

כילד, היתה להדחתו של השאח אימפקט גדול ומהמם עוד יותר מזה שהיה לכך בפועל, בעוד העולם הוכה בתדהמה לנוכח תבוסתו של מי שנחשב השליט הכול יכול ונדהם ממפלתו המהירה, הרי שאפשר היה בקלות לדמיין אז את הרושם שעשתה המשפחה המלכותית הגולה מתוך סיפור הסינדרלה של עצמה ונודדת אחר מקלט כשהיא מגורשת ממקום למקום.

סרטה המרתק של נהיד פרסון סרווסטני אותו אפשר לתפוס בערוץ 8 בכבלים או ברשת בלינק הבא הוא מוצר נדיר לא רק בשל איכויותיו בהכרח, אלא בשל העובדה שהוא מציע הצצה חד פעמית למשפחת המלוכה האיראנית הגולה שהחשיפה שהיא מאפשרת לתקשורת הבין לאומית מדודה במשורה ותמיד אמורה לשרת את הדימוי שלה.
הבימאית היתה בעברה מתנגדת ומפגינה לשלטון המלוכני של השאח והיא שייכת לדור האיראני אשר התפכח במהרה מן המהפכה החומניסטית אשר נפצה את תקוותיהם של איראנים רבים במהירות. אחיה הוצא להורג זמן קצר לאחר עלייתו של חומייני, אותו נלחמה להעלות במקומו של השאח, במסגרת טיהור מתנגדי הרפורמה הזריז שהביא איתו חומייני.
כמו איראנים רבים שגילו שהחליפו דיקטטור אחד באחר, היא גלתה מארצה ושייכת לקהילה רחבה של איראנים גולים מתנגדי המשטר החיים ברחבי העולם.
בעוד שבשנים הראשונות לאחר הגלייתה של המשפחה המלכותית מאיראן, התקשורות היתה מלאה בדיווחים עליהם, הרי שעם ההבנה כי הסיכוי ששלטון המלוכה יהווה אופציה חלופית אמיתית לשלטון האייטולות הוא מזערי, דעכה גם ההתעניינות החדשותית. למעט הפאן הרכילותי הקשור בסיקור חייהם במערב, הפכה המשפחה הכל כך מפורסמת הזו לעוד בית משפחה גולה ונשכח מהזן שממלא את אירופה למכביר המשייט בין ערבי התרמות אחד למשנהו ומצטלם עם מלוכנים מעריצים מזדקנים בני עמו.
העובדה כי איראנים גולים רבים מתנהגים ביראה של ממש למשפחת המלוכה ומתנהגים אליה כאל שליטיה החוקיים האמיתים של איראן, היא עדיין מרגשת באופן מסויים כאשר היא מצולמת, אבל יש מרחק שנות אור בין דור שלם של איראנים שאין להם מושג קלוש לגבי קיומה של המשפחה הזו שזיכרה נמחק באופן עקבי על ידי שלטון האייטולות.
לבימאית הסרט חשבון פתוח עם המלכה אותה העריצה כילדה, שנאה כמתבגרת, תחת השלטון הדיקטטורי של השאח שהתנגד לרפורמות וכעת, כגולה מפוכחת ממהפכת חומיני ששכלה את אחיה, אל גולה אחרת היא מרגישה זהות ודואליות בו בעת עם המלכה האלגנטית הגולה.

המתח הזה הוא לב ליבו של הסרט היפה הזה, שגם אם אינו מעמת את פארה דיבה עם האספקטים המושחתים הקשורים בשלטונו של בעלה השאח רזה פלאהווי ואשר הם בסופו של דבר הובילו לנפילתו: חוסר הקשב שלו לרצון של העם האיראני ברפורמות, המשטרה החשאית שלו שעינתה אלפים ועשתה שמות בשאיפות אזרחיו לחופש דיבור, היא מדברת על לבטיה במהלך הצילומים והעובדה שהיא הופכת לשבויה בידיה של המלכה החשדנית מכיוון שהיא מוקסמת ממנה, לא עומדת לדעתי לחובתה, אלא דווקא לזכותה, ממרחק הזמן הפיוס הזה בין הקטבים מתאפשר ככל הנראה.

לא נעדרת מן הסרט זה ביקורת על החיים הדקדנטים של המלכה ומשפחת המלוכה הגולה, כולל יורש העצר הנוכחי. חיי חוג הסילון שהם ממשיכים לחיות באין מפריע רחוקים מרחק רב מחיי הדלות של נתיניהם לשעבר ומן הבידוד הבין לאומי העוטף אותם. מה שצרם אז בהתנהגות משפחת המלוכה, ממשיך לצרום גם היום, והגעגוע לסיפור האגדות הוא בעיקרו נוסטלגי, אך למרות זאת יש לו קסם של סיפור אגדה שובה לב מהזן שמחייה לשעה קלה לפחות את הססגוניות של אחד מן הסיפורים שכבשו את הדימיון במאה שעברה על כל הדרו.