השבוע שלי עם מרילין-2011-My Week with Marilyn

לטעמי, סרטו של סיימון קרטיס הוא היצירה הקולנועית המענגת ביותר של שנת 2011.  אוהבי ההיסטוריה הפילומוגרפית של אלילת המין האייקונית, חובבי קולנוע הבקיאים בפרטים וסתם אנשים שפשוט אוהבים קולנוע משובח, חד ומדוייק- יקבלו בסרט הזה תמורה מלאה לכספם מהזן הנדיר שמגיע פעם בכמה שנים.

עלילת הסרט נסבה סביב הפקת סרטו של לורנס אוליביה: "הנסיך ונערת השעשועים" באמצע שנות החמישים. זו היתה הפקה גרנדיוזית וכושלת משהו אשר נשענה על כוח הכוכבות של מרלין מונרו, שהיתה אז בשיא הקריירה שלה. מונרו אשר הגיע אל סט הצילומים מלווה בבעלה דאז, הסופר ארתור מילר, וככל הנראה הפילה במהלכם באופן טבעי את הריונה ממנו, הפגינה את מלוא המורכבות של אישיותה השברירית והשנויה במחלוקת. הסרט מבוסס על ספר זכרונותיו של עוזר הפקה זוטר אשר פילס דרך לכמה ימים אל תוך ליבה, והפך לאיש סודה ואמונה של הכוכבת המעורערת לכמה רגעים, כמו רבים אחרים לפניו ואחריו.

האיזכורים הקולנועיים הרפלקסיבים של דמותה של מונרו רבים מספור. כאייקון הגדול ביותר של תרבות הפופ והקולנוע, נעשו לא מעט סרטים על תקופות שונות בחייה, או לחלופין הופעות אורח של דמותה שולבו בעלילות רבות מספור של סרטים אחרים.

זהו לא רק הסרט השלם והמלא ביותר בניתוח פרסונת הכוכבת המרתקת כל כך של מונרו, זהו אחד הסרטים הטובים ביותר לטעמי בהצגת המורכבות של תופעת הכוכבות ברמת הרבדים שהוא מציג.

יש משהו מאד מדוייק, עדין ושלם בתיאור דמותה של הכוכבת הבלונדינית אשר משגעת למשך כמה שבועות בודדים את הממלכה הבריטית באמצע שנות החמישים, בהגעתה לבריטניה לצילומי הסרט. מלבד שיחזור סצינות מדוייק מתוך ה"נסיך ונערת השעשועים" שהפך בסופו של דבר לסרט זניח למדי בתולדות הקולנוע- הסרט מציע מבט רגיש וחודרני על הצביעות המרכיבה את התהילה ואת עולם הבידור. הסגידה לדמותה חסרת הבטחון של מונרו שתמיד לוותה באופן צמוד על ידי אינטרסנטים שרצו להפיק ממנה את המירב, מתוארת בסרט הזה היטב והתנהלותה של מונרו חסרת הבטחון בתוך מבול האינטרסים המקיף אותה נוגע ללב. החל במורת המשחק של, פולה שטרסברג ששלטה בה בצורה נפשית כמעט מלאה, יצר הכיבוש של לורנס אוליביה [המגולם בצורה נפלאה על ידי קנת בראנה], וכלה בשותפיה העסקיים- כולם רצו חלק ממונרו שהיתה תמיד באיזור דמדומים נפשי על סף חוסר שפיות ושבריריות.

המשוואה של עליית כוכבה אל מול התמוטטות החוסן הנפשי שלה הוא פאן מרתק הנמצא גם כן בליבת הסרט הזה. מונרו מחליטה לבחור בעוזר ההפקה הצעיר כבן ברית בהפקה שאנשיה עוינים את חוסר הבטחון וההתנהגות הנירוטית שהיא מביאה עימה לסט הצילומים. היא מנצלת את מלוא כוח הנשיות והכוכבות שלה על מנת להקסים את הצעיר ולרתום אותו למטרותיה, כמו כוכבת אמיתית- היא משילה את פרסונת הכוכבת שלה ולובשת אותה מחדש כמו זיקית במחול שדים שאין לה בעצם אופציה אמיתית אחרת מלבדו לנהל את חייה.

אני מרגיש שאין לי מספיק שבחים על הסרט היפיפה הזה, הוא מצולם וכתוב בצורה שרק אוהבי קולנוע אמיתי ידעו להעריך. קאסט השחקנים המרשים שלו כולל את ג'ודי דנץ, דרק ג'קובי, קנת בראנה, בתפקיד לורנס אולביה הנוקשה וג'וליה אורמונד המצויינת בתפקיד אישתו הזנוחה של אוליביה, שחקנית הקולנוע ויוויאן לי.

ויוויאן לי, מי שעשור בדיוק לפני צילומי "הנסיך ונערת השעשועים" היתה כוכבת הקולנוע הגדולה בעולם כאשר כיכבה ב"חלף עם הרוח" ,נאלצת להתמודד עם החלטת בעלה שלא ללהק אותה בסרט למרות הצלחתה בעיבוד הבימתי שקדם לו רק מכיוון שזה האחרון ביקשה לעבוד עם מונרו ובשל גילה המתקדם שלה.  אורמונד בתפקיד קטן ונוגע ללב מזכירה לצופה לרגע שכוכבות, חולפת, הן בתפקיד שהיא מגלמת והן בעצמה היא,מי שהיתה הבטחה גדולה של כוכבות לפני חמש עשרה שנים התפוגגה בעצמה לתפקידים קטנים.

בתפקידים הראשים אדי רדמיין המצויין, כעוזר הבמאי מוכה האבהבים מגלם אב טיפוס של צעיר העובר חוויה משנת חיים מרגש בתחושה של נאיביות וראשוניות שהוא מביא למסך. אך ללא ספק, זו היא הופעת המשחק הטובה ביותר של השנה בעיני השמורה לשחקנית הראשית של הסרט, מישל וויליאמס.

וויליאמס רושמת לעצמה שיא אישי נדיר וחד פעמי, זו היא ההופעה הטובה והמורכבת ביותר בקריירה שלה והאופן בו היא מגלמת את מונרו מתעתע, מטריד, משכנע ובעיקר מרגש בכל פריים ופריים שהיא מופיעה בו על המסך. מי שראה סרטים רבים של מונרו לא רק שיתרשם מהדמיון הפיזי של המחוות המדוייקות שלה אלא גם יתרגש ממש מהדרך המשובחת בה היא מגלמת את המורכבות הרגשית המפורסמת, של מי שהיתה ונשארה הכוכבת הגדולה ביותר שידע הקולנוע באופן כל כך משכנע שללא מעט רגעים יש איזו תחושה שמונרו, כמה לתחייה לשעה וחצי של משהו שהיה לה מאד חשוב לומר לגבי עצמה.

זהו הישג מפעים של וויליאמס שלאחריו ככל הנראה היא ביצעה בעצמה את הכניסה לפנתיאון הכל כך שביר של מה שהופך שחקנית לכוכבת גדולה.

השבוע שלי עם מרלין הוא חוויה קולנועית שנוגעת בכל החושים ובכל נימי הרגש, בעדינות ובהתרסה גדולה בו בעת.