הפיתוי-2017-The Beguiled

הדרום הגווע ומורשתו, הם הגיבור האמיתי של העיבוד המחודש של סופיה קופולה לסרטו של דון סיגל מ 1971, והגסיסה הזו מרתקת, איטית ובעיקר מרהיבה מהבחינה הקולנועית עד לרמה לירית ממש. בדיוק כמו תובנת מדינות הקונפדרציה, על תבוסתן הצפויה, או ליתר דיוק חוסר יכולתו המובנית לנצח את מדינות הצפון העשירות והחזקות יותר במלחמת האזרחים בארצות הברית.

MV5BMTg5NjY3NDYxMl5BMl5BanBnXkFtZTgwMjI5ODgyMjI@._V1_UX182_CR0,0,182,268_AL_עלילת הסרט ממוקמת ב 1864 כאשר התבוסה הבלתי נמנעית כבר נשמעת באופק, תרתי משמע, הדי התותחים משדה הקרב נשמעים היטב גם בפנימית הבנות הנטושה אותה מנהלת ביד רמה מורה מזדקנת(ניקול קידמן) שנעוריה, וגם ההזדמנויות שהציבו בפניה החיים, כבר מאחוריה. ביחד איתה, חבורת נערות בעלות חוסר מזל דומה, אין להן לאן ללכת או איך לעזוב את הפנימיה הנטושה. חייל צפוני פצוע ממוצע אירי מוצא את דרכו לשערי הפנימיה ומקבל מהן מחסה, הופעתו, מטלטלת את האיזון העדין בין דרות הבית.

ישנם קווי דמיון רבין בין סרט הבכורה של קופולה, חמש ילדות יפות, שעסק גם הוא, בקווים דומים למדי של איפוק, בהגנה מעוותת של זוג הורים בפרברים אמריקאים על המיניות המלבלבת של בנותיהן יפות התואר עד למצב של חנק, וטרגדיה של ממש. סרט הבכורה המשובח ההוא לא רק שסימן את קופולה הבת כיורשת פוטנציאלית לגאונות הקולנועית של אביה, אלא חשף לעולם את הצד המבוגר של קירסטין דאנסט, שכיכבה בו ונתן לה תו של שחקנית איכותית ובכך הצליחה לעשות מה ששחקנים ילדים רבים לא הצליחו, לקפוץ למדרגה הבאה של עולם השחקנים הבוגרים. הקשר ארוך השנים בין השניים נשמר, והוליד בסופו של דבר גם את מארי אנטואנט המופתי שזכה להצלחה חלקית בלבד.

קופולה תובעת סבלנות מצופיה בעולם שבו יכולת הריכוז והקשב יורדת והולכת, הסרטים שלה איטיים, מחושבים ומבקשים מן הצופה לחשב בעצמו מסקנות בעקבות תנועות מצלמה, אווירה או דיאלוגים. הדינמיות התזזיתית המאפיינת רבים מן הסרטים העכשווים זרה לה, ומדובר בבחירה אומנותית מעזה מהזן ששמור לבימאים כוכבים המגבשים לעצמם מכלול של סרטי אוטר שאינו מתפשר. הפיתוי, כפי שבחרו מפיצי הסרט בארץ לקרוא לו, הוא כוכב מרשים במיוחד בחגורה של הבימאית הזו שמבשילה והופכת להיות היוצרת הנשית המעניינת ביותר בעולם. זכייתה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון,(האישה השניה בלבד בתולדות הפסטיבל הזוכה בפרס), מחזקת ומהדקת את הקביעה הזו.

מלחמת האזרחים בארצות הברית אשר קבעה במובנים רבים את אופייה של המדינה הפדרלית החדשה שצמחה ממנה הייתה מלחמה על אופי, דעות, סגנון חיים, ערכים ודת. זו היתה מלחמה אשר בראש ובראשונה נבעה מתוך אינטרסים כלכליים מובהקים והבדלי תפיסה כלכליים בין מדינות הדרום והצפון. הקלישאה המקובלת כאילו מדינות הצפון פתחו במלחמה לביטול העבדות בדרום, הופרכה כבר על ידי לא מעט היסטוריונים, אבל זו, באופן מפתיע כל כך, היא נוכח נעדר בלבד בעלילת הסרט. "העבדים עזבו כולם" אומרת אחת מן התלמידות לאורח הלא קרוי, החייל הפצוע(קולין פארל), מהגר אירי, שכל פשעו הוא שהתגייס לצבא הצפון תמורת תשלום ימים בודדים לאחר שירד מספינת ההגירה מאירלנד למדינה זרה לו, ולמלחמה לא לו.

בתוך עולם הולך ונעלם של הזדמנויות ותקווה לעתיד מפואר יותר, תלמידות הפנימיה ממתינות לגורלן בשקט מתוח מהול בשגרה סיזיפית, מעבדות את הגינה ומטפלות בבית ואחת בשניה באדיבות דרומית מעושה, שניכר בה בעיקר געגוע לימים יפים יותר. "אבי היה מארח כאן נשפים" אומרת דמותה של קידמן לחייל הפצוע, מתגעגעת לעבר המפואר של הבית, ועימו לעבר המפואר של הדרום כולו.

הגסיסה האיטית של "מורשת" החיים הדרומיים, מרהיבה כאן במיוחד. תמונות טבע דוממות, הופכות לאורך הסרט לגיבור נוסף, שהוא עד לעולם גווע שהולך ונעלם. למתח המיני בין הבנות שהם ספק אורחות ספק כלואות בפנימיה מצטרפת דמותו של החייל הצפוני הנאיבי המבקש רק להמשיך לחיות, ולשנות את חוסר מזלו מאירלנד הענייה ביבשת המובטחת שהיא גן עדן חרב של מלחמה ושל חוסר טולרניות בין גישות שני הצדדים לדמותה המתהווה של ארצות הברית.

זהו סרט המלוהק באופן מרשים במיוחד, נדמה כי קידמן המתבגרת היא הבחירה המושלמת לאישה יפה המתקשה להשלים עם יריבות צעירות ויפות ממנה, קירסטין דאנסט כבר איננה "ילדה יפה" יותר, אלא אישה בשלה שסימני הגיל אוחזים גם בה. אל פאניג על איכויות הנעורים השובבים והמוטרפים של בתפקיד הנערה המחוללת והמציתה את המהומה היא שחקנית מרשימה שגם אחריה כדאי לעקוב. מעל כולם, כך נדמה לי, זו הופעתו של קולין פארל שבגר, ומעניק עומק של ממש לדמויות הפרחחיות שהוא נקרא לגלם שוב ושוב, והעומק הזה קיים ומרגש.

הפיתוי הוא חוויה איטית, מחושבת של אוהבי קולנוע, משחק ומבע קולנועי משובח. הוא מהנה בכל רובד שלו ומצליח להביא את אותה חווית דקדנטיות של הדרום הגווע, שסרטים רבים עוסקים בה, אך לא תמיד מצליחים להעביר אותה. קופולה מצליחה במקום בו רבים נכשלים, בין אם מחסור הבנה של אותה תרבות גוועת, ויחודה ובין אם בזכות הקשר היחודי המבריק והכמעט אנרכיסטי שהיא עושה בין מיניות, סגירות רגשית וסגירות מחשבתית של גיבורי הסרט והעלילה העדינה המורכבת ורבת הרבדים שלו.

 

חמש ילדות יפות-1999-The Virgin Suicides

זהו סרטה העלילתי הראשון באורך מלא, של סופיה קופולה, ביתו של גאון הקולנוע האמריקאי של כל הזמנים, פרנסיס פורד קופולה, ומתוקף מעמדה, סביב שיחרורו של הסרט הזה לאקרנים מדובר היה באירוע של ממש.

בשכונת פרברים שקטה ושלווה, משפחה עם חמש בנות יפיפיות עוצרות נשימה מפרה את הסדר והשקט החברתי שלא מתוך בחירה או מעשה זדון, הבנות פשוט יוצאות דופן ביופיין עוצר הנשימה, ונדמה במובנים רבים שהיופי, על משמעותו בחברה המודרנית והדיון שקופולה מבקשת לעורר הוא בעצם גיבור הסרט.

הסרט מסופר דרך עיניהם של משפחת שכנים שבניה מתאהבים בבנות. אלו גדלות בתוך תא משפחתי דתי, שמרן שערכי המוסר שלו מתקשים להתמודד עם המיניות המלבלבת של הבנות, והשפעותיה "ההרסניות" לכאורה על התא המשפחתי המצומצם.

שם הסרט, מסגיר את תכולתו הדרמטית. הבחירה הזו מבקשת לייתר את העיסוק בפאן העלילתית, ובמקרה הזה מדובר באמירה מהזן שמבקש לרתק אותנו כצופים למשמעויות אחרות בסרט ומבקש מאיתנו להסב את הדיון התרבותי בו למקום שונה.

יש משהו עוצר נשימה בסרט הזה. במשך הארוך והסבלני של הסצנות, בתיאור החיים בפרברי העיר האמריקאית על השעמום והסכנה הטמונים בהם. עולה ממנו עצבות בעלת איכויות ליריות מהזן שקולנוע טוב יכול להציע, כמעט כמו ספרות.

זהו לא רק דיון על גורלן של נשים יפות בחברה, אלא יש בו משהו אפל יותר, חוסר היכולת של הורי הבנות להתמודד עם מיניותן המתפרצת הוא הקטליזטור המרכזי של ציר העלילה המתפתח. את הורי הנערות מגלמים ג'יימס וודס, ובהברקה של ממש בחרה כאן קופולה בקתלין טרנר לשחק את אימן של הנערות בעלות היופי עוצר הנשימה המבלבל את כל רואיו. אוהבי קולנוע, מודעים היטב למעמדה האיקונוגרפי של טרנר כסמל מין בעצמה לאורך כל שנות השמונים. הבחירה בטרנר נותנת עומק של ממש לכל רבדי הדיון הפילוסופי שהסרט מבקש להכיל, שכן, הנה, טרנר, כוכבת אדירה שהתפרסמה בשל יופייה עוצר הנשימה, הופכת כאן, בשל האילוצים הבלתי נמנעים של הזמן, לאימא קרתנית רדופת פחדים, שאינה מסוגל להכיל את יופיין של בנותיה, את מיניותן ואת העובדה שמסלול חייהן מבקש לנתב אותן החוצה מן התא המשפחתי המגונן.

"חמש ילדות יפות" הציג את המעבר של קירסטין דאנסט מילדה שחקנית [ראיון עם הערפד], לשחקנית בוגרת והיווה אינטרודקציה להמשך הקריירה שלה וסימן את הברית בינה לבין קופולה שחזרה לעבוד עמה מאוחר יותר גם ב "מארי אנטואנט". יש רבים שמטילים ספק בכוח הכוכבות של דאנסט, אך אין ספק שקופולה יודעת להוציא ממנה את המיטב.

זהו סרט אפל, נוקב, חודר  לכל נים ונים של רגש והוא יפיפה במראה הויזואלי השלם שלו. הוא מעולה בכל מובן שהוא והוא זכה להצלחה אדירה ולהערכת המבקרים. במובן הזה, סופיה קופולה הוכיחה שחייה כביתו של הבמאי המפורסם בעולם, הצליחו להנחיל לה הבנה קולנועית וערכים תרבותיים הקשורים בעשייתו הקולנועית של אביה. מעטים הם סרטי הביכורים של בימאים שהם מיטביים כל כך בכל אספקט שהוא.