מלון גראנד בודפסט-2014-The Grand Budapest Hotel

אם יש משהו שיתפוס לכם את העין באופן כמעט מיידי בסרטו המרהיב של ווס אנדרסון, היא העובדה שמדובר בסרט שנראה פיזית, כמעט כמו ממתק ישן נושן מפעם שחיצוניותו הכובשת יכולה להעיד על פנימיותו. כך בדיוק הדבר עם הסרט הכל כך מיוחד הזה, "מלון גראנד בודפסט", הוא בדיוק הממתק הזה עצמו.

גם אם אתם לא מעריצים מושבעים של סרטים אשר מתקיימים לכאורה במדינת שום מקום המתעקשים להיות על זמניים ואוטופיים, סרטו של ווס אנדרסון ישבה את לבכם כבר בפתיחה המסוגננת שלו. בתי מלון הם תמיד כר קולנועי פורה במיוחד לעלילות ולמציאות הזויה של אורחיהם או בעליהם. ניתן לומר כי זהו כמעט ז'אנר של ממש בפני עצמו עוד משנות השלושים של הוליווד. ג'ואן קרופורד האגדית פרצה ב "the grand hotel", "מלון ניו המפשייר" העוצמתי היה הסרט שבישר על המשך הקריירה הקולנועית המרתקת של ג'ודי פוסטר ואלו הם גם רק חלק מסרטים חשובים שבית המלון הם מתרחשים, הופך לגיבור בפני עצמו. נדמה כי אנדרסון עצמו מבין את המורשת הקולנועית הגדולה שהוא פועל בתוכה ומבקש לעשות לה כבוד.

אם גם אתם חושבים שאין משהו מיסתורי ומרשים יותר מבית מלון ענקי שחדריו ואורחיו יכולים בעצם להתקיים בקיום ריאליסטי לכאורה ולתחזק אישיות הזויה וחריגה, הרי שבית מלון הדור שירד מימי גדולתו, רק מעצים את החוויה.

היופי הוויזואלי של הסרט הזה כל כך גדול, וכל כך מוקפד, שהוא הופך, במודע אני מרשה לעצמי להניח לסוג של גיבור עלילתי בעצמו. נדמה כי כל פריים ופריים בסרט הזה מוקפד. וקאסט הכוכבים הזרוע בו מבין כי הוא נמצא בתוך סרט שתוכו כברו- וכי יש חשיבות אדירה לאופן היצוג החיצוני בו פועלים הדמויות ההזויות אותם הם מגלמים.

העלילה כאן במלון בודפסט, חשובה מעט פחות, והיא גם אולי נקודת התורפה היחידה של הסרט המרהיב הזה, בתוך בית המלון הזה חי ופועל מנהל המלון בגילומו המופתי של רלף פיינס החונך את עוזרו טוב הלב אל תוך תובנות חיים של ממש, ולא רק כנער מעלית יחדיו הם מתגלגלים בסבך הרפתקאות אשר הוא תולדה של אירועים ביזארים ומציאות הזויה אשר מתערבת בקיומם השקט לכאורה.

נדמה כי קצרה היריעה מלכמת את כמות פיסלוני הזהב שמחזיקים מרבית מששתפי הסרט. חדי העין שבינכם יוכלו למצוא כאן גלריה מרשימה במיוחד של שחקנים זוכי אוסקר ראשי שהסכימו להופיע כאן גם בתפקידים זעירים. החל מאדריאן ברודי, וכלה ב פ.אברהם מורי ועוד רבים אחרים. הסרט הזה זרוע בהופעות משנה מרהיבות של כוכבים גדולים שכמאמר הקלישאה, מבינים שאין כזה דבר תפקיד קטן.

יש במלון גרנד בודפסט איזה קוצר נשימה לגבי החיים עצמם, קצבם, מסלולם והפתאומיות בה הם מסתיימים לעיתים אבל מעל לכל יש בו חמלה אמיתית וצורך אנושי להתחבר ולהרגיש. אני מתקשה לראות את הסרט המרהיב הזה נוצר אלמלא התפקיד הראשי הכל כך מרשים של רלף פיינס, שנדמה כמו תמיד שהוא האיש הנכון להחזיק את האגדות הפילמאיות הללו על כתפיו ואין שני לו.

מלון גרנד בודפסט הוא שיר הלל לתרבות נכחדת, מעורפלת למדי שלא ברור אם הייתה הכרחית עבור איש. אך בהחלט ניכר בה שהייתה מרתקת במיוחד והוא מעורר געגועים של ממש לארץ השום מקום הזו ולמלון השום מקום הזה בה התקיימה.

אם אתם חובבי אגדות קסומות, מרגשות, שסוחפות אתכם אל תוך עולם בדיוני מתוק מר במיוחד, מלון בודפסט הוא סרט שתזכרו לשנים ארוכות, בדיוק כמו חופשה טובה במלון אהוב ונשכח שפעם נפשתם בו.

סקייפול-2012-Skyfall

בהנחה שהתגעגתם לעוד סרט מסדרת הזיכיון המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע, "סקייפול", יספק לכם את הסחורה פחות או יותר מהרגע הראשון. החל מסצינת הפתיחה המושקעת והמרהיבה באופן מסורתי וכלה במראהו המהוקצע של הסוכן העכשווי המככב בו.[דניאל קרייג].

"סקייפול" הוא אחד מן הג'יימס בונדים היותר אלגנטים  שהופקו בשנים האחרונות. הוא גם אחד השנונים שבהם. הבחירה בבמאי סם מנדז[אמריקן ביוטי], לביים את הסרט, הוסיפה לו את המורכבות הנדרשת ואת ניחות המעודכנות החתרני במידה הנדרש.

הזכיון המזדקן, של סדרת סרטי הפעולה המפורסמת ביותר בעולם, מודע לחלוטין להחלשות מעמדו הקולנועי ומחפש לכך פתרונות כל הזמן. סרטי פעולה מבריקים יותר, נוצצים יותר, וחתרניים יותר שגם הופכים לסדרות בעצמם [ג'יסון בורן], נוגסים בחשיבותו של הסוכן הבריטי שמנסה לשמור על הרוולנטיות של מעמדו, תוך כדי ציות לסדרת קונווציות אותה מכתיב המוניטין של הזיכיון ושהיא אחראית במידה רבה על הפופולאריות האדירה שלה לאורך השנים. אם תרצו משהו בסגנון, סוס מנצח לא מחליפים, אבל חשוב שהוא יראה לנו תמיד כמו סוס מירוץ חדש וגאה במיוחד.

סם מנדס, הוא סוס המירוץ החדש מאחורי הזכיון העייף הזה, שמחפש כאן דרכים שונות לרתק את הצופים אליו, ועושה זאת בהצלחה מרובה.. גיוס של בימאי חתרני, עכשווי, בעל שם נוצץ שלא נראה בתחילה כבחירה נורמטיבית עושה את העבודה במקרה הזה רק מתוך אלמנט ההפתעה.

מנדז, נצמד לחוקיות של הסדרה אך מהתל בה לכל אורכו של הסרט, ומצליח לעורר חיוך רחב על פני הצופה, החל מרמיזות על מיניותו המעורפלת של הסוכן החשאי המפורסם בעולם בסצינה שמעלה חיוך רחב על פני צופים מופתעים, וכלה בסצינת הג'אג'טים החיונית כל כך בכל סרט, שהופכת כאן במיוחד למפתיעה ושוברת קונוונציות.

הסרט מרגיש קצבי, מעודכן ובעל מראה אופנתי ועכשווי, כיאה לכל סרט בונד, אבל הוא כולל סוג של קריצות תסריטאיות רבות לאורכו שהופכות אותו יעיל ומהנה במיוחד.

על כל יתרונותיו של הסרט הזה, הוא אוחז במגרעה אחת בולטת, המזוהה כמעט תמיד עם הסדרה הזו: אורכו של הסרט. לו "סקייפול" היה מסתיים חצי שעה לפני סופו המקורי, היה קל לקבוע שהוא אחד מסרטי הפעולה המהנים והטובים השנה בקולנוע. אבל הרצון להדהים עוד ועוד את הצופה גורם לו להמתח, כרגיל אולי יש לומר במסגרת סרטי ג'ימס בונד, בחצי שעה מסורתית טרחנית שהופכת את התסריט שלו למופרך, וחבל גם אם צפוי. הוא כמעט יכול היה להיות מצויין.

תעשו כבוד לדיים ג'ודי דנץ, M המיתולוגית בעשור האחרון, שהחליטה [או שמא הוחלט עבורה?] שהסרט הזה יהיה הסרט האחרון שלה בסדרת ג'ימס בונד. כל עלילת התסריט עושה כבוד לאחת מן השחקניות הגדולות שהנפיקה בריטניה לעולם ולעובדה שהסרט הזה הוא שירת הברבור שלה בסידרה הזו שהיא במפתיע תרמה לא מעט לתחייה שלה בעשור שחלף.

בונד, כמו בונד, יתן לכם בדיוק את מה שציפיתם לו, הי זה לא מעט, יש יאמרו שאפילו הרבה.