ג'ואן קרופורד-1905-1977-Joan Crawford

זוהי אחת מכוכבות הקולנוע האהובות עלי ביותר, והיא נחשבת לאחת מן הכוכבות הגדולות ביותר שידע הקולנוע ההוליוודי, ולדמות שנויה במחלוקת.

      היא נולדה בשנת 1905 תחת השם לוסיל לסור בקנזס סיטי. הוריה נפרדו עוד טרם לידתה, והיא ידעה שלושה אבות שונים עד הגעתה לגיל 16. זכייה בפרס בתחרות חובבים לריקוד הובילה לשורת תפקידים כנערת מקהלה במחזות בשיקגו ובניו יורק ולהשתלבות בעולם הבידור. נחושה בדעתה לפצוח בקריירה קולנועית ומצטרפת להמוני האנשים המגיעים בכל בוקר לדלתות האולפנים ומקווים לזכות בתפקיד כניצבים תמורת שכר עבודה יומי ומצליחה בכך. הופעתה הקולנועית הראשונה היא בסרט משנת 1925 בשם  Pretty Ladies. סרטיה הראשונים לא מספקים לה אומנם תפקידים עם דיאלוגים אך היא מצליחה לפלס את דרכה בהדרגה, ומצליחה לקבל תפקיד משמעותי ופורץ דרך עבודה בשנת 1928 בסרט  Our Dancing Daughters. הסרט הזה מעביר אותה לשלב שניתן להגדירו כתחילת הכוכבות בקריירה שלה. בניגוד לרבים מעמיתיה, היא מצליחה לעשות את המעבר לקולנוע המדבר בקלילות רבה. קולה החזק והצלול, בשילוב מראה הטוב, ותדמית האישה העצמאית החזקה והחרוצה שהיא מגבשת לעצמה בפרסונת הכוכבות שלה, משיגים לה תפקידים גם בקולנוע המדבר והיא מצליחה במהלך שנות השלושים להפוך לאחת מן הכוכבות הגדולות ביותר הוליווד בתוך זמן קצר של ממש. השתלבותה בצוות הכוכבים של מטרו גולדן מאייר בשיאה של תקופת האולפנים במהלך שנות השלושים מביאה לה את תפקידה פורץ הדרך הנוסף בקולנוע המדבר בסרט  Grand Hotel.

יחס אישי של מאייר, הבעלים המיתולוגי של האולפן מביא לתסריטים טובים הנשלחים לעברה והופכים אותה לכוכבת המרכזית של MGM במהלך שנות השלושים.

לקראת סוף העשור מתחילים סרטיה של קרופורד להפסיד כסף. הוליווד מתמלאת בכוכבים צעירים חדשים שהציבור רוצה לראותם ומאייר מתחיל להדעיך את איכות התפקידים המוצעים לה. היא עוזבת את האולפן שהפך אותה לכוכבת, מתוך רצון לשמר את מעמדה ולקבל תפקידים טובים יותר וסרטים טובים יותר וחותמת עם אולפני וורנר. לאחר שנתיים בהם לא הופיעה על המסך, מציעים לה אולפני וורנר להתשלב בסרט "מילדרד פירס", בבימוי של מייקל קורטיז שהופך להצלחה אדירה בשנת 1945, הסרט מזכה אותה בפרס האוסקר והופך עם השנים להישג הקולנועי הגדול והמזוהה ביותר שלה. הצלחתו של הסרט מביאה לתחייה בקריירה של קרופורד, והיא מככבת בשורה של הפקות מרכזיות גם אם מצליחות פחות עד לסיומו של העשור הזה תחת ווורנר ברדרס. במהלך שנות החמישים הקריירה שלה סובלת מדעיכה של ממש, תפקידיה הופכים שולים יותר ויותר והיא נדחקת לבחירות לא מוצלחות ומככבת בשורת סרטים גרועים וכושלים.

בשנת 1962 היא מלוהקת לצידה של בטי דיוויס, מי שהיתה היריבה הקולנועית הגדולה ביותר שלה לאורך השנים בסרט המצליח "מה קרה לבייבי ג'ין"  הגם שהסרט הופך להצלחה אדירה בכל העולם והוא נחשב לסרט קאלט עד היום. קרופורד, שצילומיו של הסרט היו טראומתיים עבורה בשל יחסיה המעורערים עם בטי דיוויס פורשת ביום הצילומים מליהוק של סרט נוסף עם דיוויס אותו ביקשו האולפנים להפיק בשל ההצלחה האדירה של שיתוף הפעולה בין השתיים מסיבות "בריאותיות". מאוחר יותר הסבירה שלא חשבה שתוכל לעמוד בחוויה נוספת של צילום סרט נוסף עם בטי דיוויס בשל ההתעללות שהעבירה אותה דייויס במהלך הצילומים, המריבה בין השתיים אף לובתה על ידי יחסי הציבור של הסרט לצורך עידוד העניין הציבורי בו.

היא ממשיכה להופיע בתפקידים קטנים לאורך שנות השישים כשאת הופעתה הקולנועית האחרונה היא רושמת בסרט הכושל טרוג שנעשה בשנת 1970. קרופורד שחיבתה לטיפה המרה לא עזבה אותה לאורך כל חייה התקשתה כבר לזכור את השורות במהלך הצילומים. אחרי שסדרת צילומי פאפרצי לא מחמיאים שלה מפורסמים בעיתון בוחרת קרופורד המבוהלת להסתגר ולא להופיע בפומבי במרבית שנותיה האחרונות עד למותה בשנת 1977.

נאמר על קרופורד, כמי שהייתה אחת מן הכוכבות הגדולות ביותר של שיטת האולפנים, וטופחה על ידם, שאולי יותר מכולם האמינה היא עצמה בדימוי הכוכבת המושלמת היפיפייה והמטופחת שיצרו לה האולפנים והתקשתה מאד עם התבגרותה ועם אובדן יופייה החיצוני והמיני מאד עם השנים.

ג'ואן קרופורד כונתה לא פעם בלעג the little shop girl. הייתה לה חריצות בלתי נלאית, היא עשתה כמאה סרטים בקירוב לאורך חייה והתפרסמה בגילום דמויות של נשים חזקות ושאפתניות. יופיה עוצר הנשימה בצעירותה שירת אותה היטב כמו גם התבגרותה שהתאפיינו בתווי פנים אחרים לגמרי, נוקשים מאד וברורים מאד וחיבבו אותה על בימאים גם אם גזרו עליה הופעות בתפקידים של נשים "רעות". היא הפכה לאייקון קולנועי איקונוגרפי עוד בחייה ובמובנים רבים מאד היוותה מייצג של ממש לכוחה של שיטת האולפנים והכוכבות של תור הזהב של הוליווד.

חייה הפרטים ידעו עליות ומורדות רבות, היא הייתה נשואה ארבע פעמים ואימצה במהלך חייה חמישה ילדים שונים מכיוון שלא הצליחה ללדת בעצמה. אחד מהם נלקח ממנה בחזרה לאמו הביולוגית ועם שני ילדיה הראשונים המאומצים כריסטופר וכריסטינה ניהלה מערכת יחסים מורכבת במיוחד. לאחר שנישלה אותם מצוואתה ולא הורישה להם מאומה, פירסמה כריסטינה קרופורד, בתה המאומצת ספר בו פרטה את חייה כביתה של הכוכבת המפורסמת ביותר בעולם בתקופה מסויימת, חיים שהיו בניגוד לדעה הרווחת אז בציבור, קשים וכללו התעללות פיזית ונפשית קשה במיוחד. תדמיתה המושלמת של קרופורד נסדקה עוד בחייה, אבל פרסומו של הספר השערורייתי תחת השם אימא יקרה-1981-Mommie Dearest פצע את הדימוי המושלם והאלגנטי עליו עמלה לאורך כל חייה.

הסרט ניפץ לחלוטין את תדמיתה ההוליוודיות המושלמת עליה עמלה כל חייה. הספר הפך במהרה לסרט פולחן קאלטי ובו כיכבה פי דונווי. הסרט שראה הישגים ראויים בקופות, הפך למיצג מקובל וגרוטסקי משהו על חייה של קרופורד ועל היהירות הטמונה בכוכבות.

הגם שרבות מיצירותיה הקולנועיות הפכו לזניחות ונשכחות עם השנים, הצליחה קרופורד לייצר לעצמה קריירה זכירה והשתתפה בכמה יצירות קולנועיות משמעותיות מוערכות במיוחד, שהחשובה בהן ביותר היא יצירתו של מייקל קורטיז, מילדרד פירס-1945-Mildred Pierce [עליה זכתה כאמור באוסקר היחיד במהלך חייה]. זוהי מלאכת מחשבת קולנועית והיא נחשבת על ידי רבים מן ההיסטוריונים של הקולנוע לאחת מן המלודרמות החשובות והטובות ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי.

במכלול האוטר הקולנועי של עבודתה הותירה קרופורד מאחוריה שילוב מיוחד של חיים אישים סוערים, אישיות הפכפכה בחירות קולנועיות משובחות וגרועות. מעל כל אלו, על אף חוסר האחידות הקוהרנטי שהציגו לכאורה, עמדה אישיות כרזימטית במיוחד שראתה בכוכבות את יעודה וסיפקה חומרים למכביר על ניתוח תופעת הכוכבות, על כל רבדיה הפסיכולוגיים המרתקים.