ברוכים הבאים לאתר TVC, בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו.
את הזכות האקדמית לשחרר כאן את הגיגי ומשנתי בנושא קולנוע אני חייב ללימודי הקולנוע שלי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בין השנים 1991-1994. את הרשות וההעזה לעשות זאת אני זוקף להתעוררות הכתיבה העצמאית ברשת לה הייתי שותף עוד מתחילת דרכה.
האתר הראשון שניהלתי בנושא קולנוע היה "המספריים של אדוארד" וגורלו, בדומה לאתרים אחרים שפעלו באותה התקופה כגון "יעל מבקרת בקולנוע" ו"עין הדג" היה סגירה בעיקר בשל העובדה שטכנולוגית האתר התיישן והפך לבלתי אפשרי לתפעול. לשמחתי, התפתחות הפלטפורמות המוכנות לכתיבה מהסוג הזה ברשת איפשרה את הקמתו של האתר בגירסתו הנוכחית,
T.V.C הוא למעשה גילגולו המודרני של האתר הזה.
עוד עלי על מנת לחסוך לכם את החיפוש בגוגל, למשך תקופה קצרה כתבתי ביקורות קולנוע הן באתר וואלה והן בעיתון כלבו-חיפה. חדי העיין שבינכם ימצאו גם כמות מכובדת של פוסטים ברשת הן באתר רשימות והן באתר דה מרקר, אך כעת אני מעדיף לרכז את עיקר הכתיבה שלי כאן.
הספרים שכתבתי: מלחמת הוופלות 1997, חצי ירח וכמה כוכבים לידו 2003, ואישה מונית 2006.
השירים שהייתי מעורב בכתיבתם: "אם תבוא"[נינט], "מה שלא הספקתי לומר"[רן דנקר ועילי בוטנר], "תראי עכשיו"[שרון חזיז], ו"סוף העונה"[ריטה].
כל אוהבי הקולנוע, הטלוויזיה, ואלו שמזדהים עם הדרך בה אני רואה את העשייה הזאת מוזמנים כעת לכאן.
אלי מורנו.
יש לי שני תוספות אישיות לסרט:
1) אבא שלי נולד בקיבוץ בו צולם הסרט ( קיבוץ מעיין צבי) וסבתא וסבא זכרונו לברכה נמצאים שם.
2) רוב האנשים והילדים שנמצאים שם הם החברים של אבא שלי
ובנוסף זה כקיבוץ שעומד להתפרק מסיבות כאלו ואחרות רוצים לבנות שם את זיכון יעקב רוב הילדים שראיתם בסרט לא חזרו למעיין צבי ואל כן הוא עומד להתפרק.
- להציל את הקיבוץ- . תודה.
האנונימי