ביקורת:

אם עדיין לא קצה נפשכם בהזניית מושג הקואצ'ינג, אלופים של החיים תתן לכם את הנוקאוט ללא שום ספק.

בעוד שבתוכנית הריאלטי הקודמת שלו, משפחה חורגת, הקורבנות היו בעיקר מישובי ספר או מחתך אוכלוסיה שיש לו נטייה להשוות בין ביקור צוות צילום של תוכנית מערוץ 2 לביקור של אלוהים אצלם בסלון, הפעם, מגדיל גל לעשות ומדובר בעוללים של ממש.

יש משהו מעט עצוב אפילו בלראות את בני הנוער האבודים האלו, הולכים לאיבוד עוד יותר בסבך הבעיות שלהם, אבל הפעם בפריים טיים של ממש, בלי שאין להם שום מושג קל שבקלים שהבעיה הכי אישית, והטירדה הכי חבויה שלהם תישטף על המסך בזמן שיא ואחר כך תהפוך להערה לא נעימה ברחוב או בכיתה.
[עיין מקרה משה מהישרדות.]

הנשמות הרכות האלו מופקדות שלא לומר מופקרות לחלוטין לאלילי הפרומואים והרייטינג. זה כואב בדיוק כמו שזה שיקרי, ובדיוק כמו שזה חסר ערך. כי בעיות לא פותרים בטלוויזיה. ריקי לייק לפחות ידעה שהיא עושה טלוויזיה. במקרה של אלון גל, נדמה תמיד שמדובר במעמד תורה מהר סיני שהמדיום הטלוויזיוני על כל כוחו מסייע בהכשרת כל התהליך הפגום הזה.

התוכנית על אף שזכתה לעניין רב, עוררה ויכוח ושיח ציבורי חריף לגבי גבולות הקואצ'ינג במדיום הטלוויזיוני.

• גרסה להדפסה