ביקורת:

זהו אחד מן הסרטים העוצמתיים והמדוברים ביותר של שנת 2007, זה יגמר בדם הפך לאירוע קולנועי עוד לפני צאתו בעיקר בשל הופעתו המשובחת של דניאל דה לואיס אשר בסופו של דבר זכה בפרס האוסקר על תפקידו המרשים בסרט.

השילוב של דה לואיס, ושל הבמאי, תומאס פול אנדרסון האחראי ליצירות מופת כגון מגנוליה ולילות בוגי, עורר עניין כבר בשלב ההפקה. זהו אחד משילובי הכוחות היצירתיים והמסקרנים ביותר של אותה השנה, וההבטחה שהיתה גלומה בו אינה מאכזבת ולא לדקה אחת, זוהי יצירה חזקה ומשמעותית מאד בעל נפח של ממש.

הבאז סביב הסרט הזה התברר כמוצדק. זהו אחד מסרטי האולפנים המרשימים של השנה, ולמרות מורכבותו רשם הצלחה מכובדת בקופות ברחבי העולם.
סיפורו של איל נפט עצמאי בראשית המאה הוא סיפור כובש על כוח, עוצמה ובדידות שכולם גלומים באיש אחד. יש איכות מאד תנ"כית בסרט הזה, בדידותו של הגיבור משולה לזאת של גיבור הספר הקשה ביותר בתנ"ך, איוב, וכמוהו הוא יודע רק צער רגשי לכל אורך חייו.

הגם שהוא אדם מרשים בכל מידותיו ובעיקר ברצון שלו להצליח הוא סובל מסוג של פגם רגשי המקשה עליו להתחבר לסביבתו ולאנשים ומלחמתו בכומר הכוזב של העיירה היא הציר הדרמטי אשר סביבו מתחשבן הסרט הזה עם כוחה של האמונה ומביעה את הביקורת הסמויה גלויה שלו על תופעת הנצרות האוונגליסטית בארה"ב, על כוחה וחלקה בעיצוב ארצות הברית והמסר הקשה ששולח במאי הסרט הוא על גבול החתרנות.

אין כמו דניאל דה לואיס, על מנת לספק הישגים קולנועיים מרשימים בכל הנוגע לדמויות המסוכסכות רגשית עם עצמן. דה לואיס, הגם שהוא נחשב לאחד משחקני הקולנוע המשובחים והמבוקשים ביותר ממעט מאד להופיע בקולנוע והוא מחפש רק תירוץ בדוגמת תסריט משובח במיוחד על מנת להסריט סרט. הוא נבדל בכך מכוכבים הוליוודים רבים הממהרים לפדות את הפופולאריות שלהם בסרטים רבים מדי ורעים מדי, כוחו של דה לואיס, הנחשב היום לאחד מכוכבי הקולנוע המוערכים ביותר הפעילים בשטח הוא רב, בעיקר בשל הנדירות של הופעותיו.

זהו סרט מרתק לא רק בפאן הרגשי שלו אלא גם ברמה האנתרופולוגית הוא מציע סוג של פרשנות מעניינת להתפתחותה של ארה"ב והמהעבר שלה מיבשת כפרית למדינה מתועשת מובילה.

זהו סרט ארוך אך הוא נגמע בנשימה עצורה והשפעתו הרגשית לא תעזוב אתכם למשך זמן רב גם לאחר הצפייה בו.

• גרסה להדפסה