ביקורת:

הגם שפרקי בכורה של כל סדרה חדשה מייגעים משהו מתוך ניסיון נואש למצוא חן בעיני הצופה ובו בעת להציג את משנתה של הסדרה ואת הנפשות הפועלות בה, הרי שהפוטנציאל הרב של "עד החתונה", ניכר גם בפרק הזה.

בשלל הסדרות שעלו בחודשים האחרונים על המסך תחת מיתוג העל ה"תל אביבי", עד החתונה, מסתמנת כעניין התל אביבי האמיתי.

הכתיבה של אבנר ברנהיימר, על אף הנטיות הקאמפיות שלה ואולי בגללן, היא משובחת וקשה שלא להבחין בה מרחוק ולהתעלם ממנה, תאהבו או לא, זו כבר שאלה שנדמה שבמרבית יצירותיו של ברנהיימר לא ממש מעסיקה אותו וכך גם בעד החתונה, שיותר משהיא נראית כתיאור מציאותי של זוג לפני חתונתו, היא נדמית יותר כפנזטזיה פנטסטית של עולם מיקרוסקופי קטן המאוכלס בדמויות קאמפיות חביבות להחריד.

נדמה שבמובנים רבים, עד החתונה היא מעין שכלול טלוויזיוני של שירת הסירנה על סגנונו הצעקני דאז, שהתלבשה חגיגי לקראת החירות שהמסך הקטן מציע היום.

אפשר להתנשא מעל הסדרה והדמויות שהיא מציעה ואפשר פשוט להתמכר להן בחן ומפרק הבכורה עושה רושם שזו האופציה המועדפת שכן מרביתן כתובות היטב ואף משוחקות מצויין.

יפה לראות את האבולוציה של אוהד קנולר לתפקידי שובר לבבות בעל תסרוקת מעוצבת, טל ליפשיץ משחקת בחן אמיתי ובאופן כללי מדובר בגלריה מרשימה למדי שעושה עבודה טובה.
מיקי קם בתפקיד החמה הקשקשנית וההיסטרית כנראה תרשום לעצמה הופעה בעלת דיאלוגים שיצוטטו רבות, גם אם חלקם מופרכים משהו.
וכן, עפר שכטר, סוף סוף משחק בתפקיד הומוסקסואל תל אביבי מצוי ואף רצוי.

צריך להעריך את המאמץ לכתוב את שלל הדמויות הזה וגם להציג אותו בצורה טובה בפרק אחד עמוס שינסה לכבוש את הצופה. נדמה שפרק הבכורה של עד החתונה, מספק את הסחורה לחלוטין במובן הזה ומצליח לעורר עניין בצופה לצפות גם בפרקים הבאים.

• גרסה להדפסה