פעם בכמה שנים מגיח לו לפתע משום מקום סרט שצובט לי בלב כל כך חזק, שאני פוצח בהתייפחות קלה על הכיסא באולם [או על הכורסא בטלוויזיה].
הבושה הגדולה שמתלווה לדמעות היא העובדה שאף אחד לא ממש הכין אותי לקראת זה שאני עתיד להתרגש כל כך.
לראות את כמות הסרטים שאני רואה ועדין להזיל איזו דמעה אחת או שתיים, זו משימה לא קלה בגילי המופלג וברמת הציניות שחבויה בי.
כשזה קורה, אני בוכה לרוב מהתרגשות וגם מכך שלא חשבתי שאפשר להתרגש כך מסרט. ואז אני חושב איזה סתום אני שהפסקתי להתרגש ככה ומה בדיוק קרה לי אי שם באמצע הדרך. ואז אני בוכה כנראה בגלל זה.
ואחרי שסיימתי עם מרחץ הדמעות הקטן הזה פה בשורות למעלה אני מרגיש חופשי לגמרי לספר לכם על הסרט הנפלא ביותר שעלה על המסכים בשנים האחרונות.
המרגש, המפתיע ואולי המקורי ביותר מאז פורסט גאמפ. ולא ממש מעניין אותי מי חולק עלי.
"תעביר את זה הלאה" הוא אחד משלושת הפרוייקטים בכיכובה של הלן האנט המופלאה, שאני נשבע מעתה ועד עולם שלא לומר עליה מילה אחת רעה מיותרת, אותם ניתן למצוא כרגע בקולנועים.
אבל הרבה מעבר לכך הוא סרט שבבסיסו רעיון אחד פשוט למדי, שלא לומר באנאלי מדי לכאורה.
בעזרת תסריט מרגש, הופעת משחק מחושב של האנט, קווין ספיסי והיילי אוסמונד ועוד כל דבר טוב אפשרי שקיים בקולנוע אמריקאי טוב שמקיף אותם ושאחראי לסרט המעולה והמבריק הזה.
הילד [אוסמונד] מקבל משימה ממורה אחד מוזר למדי [ספייסי] להביא לכיתה רעיון שיישנה את העולם ויהפוך אותו למקום טוב יותר, במה שנראה לכל הדעות משימה שגרתית ואוטופית לא פחות.
אוסמונד מחליט שעם כל אחד יעשה עבור שלושה אנשים אחרים משהו אחד טוב וגדול שיסייע לשנות את חייו מהקצה אל הקצה. השלושה האלו יעשו גם הם משהו טוב, כל אחד בתורו לשלושה אנשים אחרים העולם בסופו של דבר יהפוך למקום טוב הרבה יותר.
מה שנראה לחלוטין כמו רעיון מופרך ואף דבילי לסרט הופך במהרה למעשייה מרתקת של שעתיים בדיוק שקשה לחלוטין להתנתק מכל המשמעויות שלה כשהיא מסתיימת.
הסיפור הנפרש לפני הצופה הוא לדעתי בסופו של דבר על האומץ לשנות, להחזיק בדעה משלך, להיות ישיר כנה וטוב לב עם אחרים גם אם אתה לא מבין לחלוטין את המשמעויות של מה שאתה עושה. לעשות טוב ולקוות לטוב.
יש עוד כל כך הרבה דברים שבטח אחשוב עליהם בעתיד אחרי שאראה את הסרט הזה בערך עשר פעמים.
אני יודע שזה עדין נשמע כמו רעיון נוראי למדי לסרט, אבל צריך להבין שלסרט הזה מתכנסים כל כך הרבה דברים טובים.
האחד הוא הליהוק המדהים והופעה בלתי נשכחת לחלוטין של הלן האנט, השני הוא תסריט חכם ופיקח- לא מתנשא, לא מיסטי לא עכשיווי ולא צדקני. השלישי היא הבימוי הנשי המדיוק והעדין והאחרון הוא המיקום הבלתי אפשרי של העלילה ושל גיבוריה.
יש שתי ערים בעולם שמתאימות למעשיות קולנועיות שנושקות לתחום האגדות. האחת היא ניו יורק והשנייה היא לאס וגאס. שתיהן מנוכרות ורומנטיות בו זמנית, ויש בהם את כל מה שבמאי יכול לחלום עליו על מנת לקיים את מה שנקרא אווירה.
לאס וגאס הבלתי אפשרית היא המקום בו רוקמת השליחות של הגיבור להפוך את העולם למקום טוב יותר- עור וגידים.
בתוך הפלסטיק, הזוהמה, הניכור הגדול של אמריקה החדשה של המתעשרים והזילות הגדולה לערכים. זוהי זירת הפעילות המושלמת למה שהוא ללא ספק אחד הסרטים הבלתי נשכחים שראיתי לאחרונה ולרבים אחרים כגון "אחד מהלב" של קופולה, "איש הגשם" של בארי לווינסון ו"קאזינו" של סקורסזה.
"תעביר את זה הלאה" הוא סרט, מעיר מסעיר ומאד מקומם מכל זווית שמסתכלים עליו.הוא מעיר את כל החושים האפשריים בצפיה בסרט.
למעט התקציב המכובד שלו אין בו שום דבר שהוא אמריקאי, לא מחיאות כפיים, לא סוף שהצופה יאהב במיוחד וככלל- שום התחנחנות שניתן לצפות מסרט שכזה.
זו אולי הסיבה שלא הפך לשובר קופות גדול עם צאתו ובקושי כיסה את הוצאות הפקתו בארה"ב, אבל אני מהמר שיכנס לפנתאון הסרטים הגדולים של כל הזמנים. [זה קרה גם "לחיים הם נפלאים" של קאפרא רק כמה עשורים אחרי צאתו].