שייקה-החיים הנסתרים של שייקה אופיר-2019

"צריך היה להיות כאן ילד או מבוגר בשנות השבעים בישראל בשביל להבין את עוצמת הכוכבות של שייקה אופיר. היה באמת נדמה לרגעים שכל רגע הוא המתנה לגיחה של הפלא הזה במערכון או בסרט, או סתם להמתין לשידור נוסף של השוטר אזולאי ולראות ולדמוע שוב ושוב. שייקה אופיר, היה שייך לכולם. בדיוק כמו גולדה, בגין או רחוב דיזנגוף. רק שהוא היה מצחיק אותך ומרגש אותך.

94587

אבל שייקה אופיר לא היה רק השוטר אזולאי, תפקידו המפורסם והקאנוני ביותר, אלא אדם שלם, יצרי בעל תעוזה אדירה, נפש לא פשוטה וכשרון בלתי נשכח שנצרב בלב הישראליות. את המילים היפות האלו אני בטוח שמישהו כבר אמר לפני, אבל עד לסרטו המרגש של ארי דוידוביץ', החיים הנסתרים של שייקה אופיר, שבא ופורט אותם לתמונות מסע חייו המורכב, המילים הללו לא התרגמו למציאות ברורה חדה ומרגשת כל כך. החיים הנסתרים עושה כבוד ומספק חלון ודלת הצצה לקריירה שלמה ולחיים מרתקים שהם לא רק השוטר אזולאי, אלא לתמצית של ישראליות אחרת שנעלמה ונשתכחה כמעט, המערכונים, תוכניות הבידור ומעל לכל האלגנטיות של הקשר בין כוכבי הבידור לקהלם. מהות של ישראל נאיבית שמתבגרת אט אט שאופיר היה הנציג הבולט, המוכשר והאהוב ביותר שלה.

אחת הזכיות האדירות בחיי היא ללמד קולנוע תלמידי תיכון, ואין שנה שאני לא מחכה בה לכיתה י"ב על מנת להציג בפניהם את שייקה אופיר. כן, אני צריך להציג להם אותו, הם לרוב לא יודעים מי הוא היה. אני מרגיש ששמורה לי הזכות להציג אותו לרבים מהם בפעם הראשונה.קוצר יריעת הזמן למולם, במסגרת יחידת הלימוד של הקולנוע הישראלי, מחייב אותי להתמקד ולסכם, אני בוחר בכל שנה מחדש בשוטר אזולאי לא רק מכיוון שהוא שיא פועלו האומנותי במובנים רבים אלא מכיוון שיש לי תחושת דחיפות פנימית שהם יאהבו אותו בדיוק כמוני. שיזכרו ויחקרו אותו בעצמם אחר כך לכשיגדלו.  אין תלמיד שלא נשבה בקסמו לאחר ההקרנה של השוטר אזולאי, ואין תלמיד שלא צמא לעוד קצת מידע על שייקה אופיר בתום הקרנת הסרט. ואני, תמיד שמח בזה מחדש ומרגיש שעשיתי את שלי, כעת הם מכירים אותו ומעתה ואילך אני בטוח שהוא יצרב בליבם, אין הרי אפשרות אחרת.

החיים הנסתרים של שייקה אופיר עשוי בעדינות שאין בה וויאריזים מהסוג הרע, כל מי שחי לצידו כך נדמה שילם את המחיר מתוך ידיעה שלא הייתה לו ברירה אחרת. חייו הפרטיים כמו הציבוריים של האיש הסוער הזה שהיה סמל וגאוות תעשיית הבידור בישראל, טומנים בחובם גם את הנאיביות של שנות השישים והשבעים של ישראל שאיננה יותר. הסרטים היו של כולם, מערכוני הרדיו בשבת בבוקר ותוכניות הבידור היו גם הם של כולם. וכשהופעת בערוץ אחד שמדינה שלמה צופה בו, העשייה שלך הפכה לקאנונית.

מעטות הדמויות שזכו למעמד של שייקה אופיר בשנים היפות של הקריירה שלו, או שראית אותו בסרט, או שהאזנת לו ברדיו או שהיית בועד עובדים שהזמין הופעה שלו, אבל בכל מקרה, הייתה תמיד תחושה של נגישות אדירה שהזמינה את כולם להפוך אותו לחבר שלהם גם אם לא הכירו אותו באמת. 

נדמה כי הדמויות שסבבו את עולמו, בדגש על נשותיו ובנותיו, מקבלות בסרטו של ארי דוידוביץ הזדמנות ראשונה לדבר על חייהן בצד האיש המוכשר והסוער הזה והצופה מקבל בתמורה את התובנה כמה היו חשובות בעולמו, ובעיקר עד כמה היה אנושי באהבותיו, בתשוקותיו ובטעויות שעשה. אם הציבוריות הישראלית מכירה בעיקר את החלק הפומבי של נישואיו ללידיה אופיר הרי שכאן נחשפת לראשונה בצורה גלויה יותר, המשפחה שהשאיר מאחור בניו יורק. קשה שלא לתהות מה היה המחיר האדיר ששילם אדם בעל רגישיות כמו של שייקה אופיר על השארת ילדיו מנישואיו הראשוניים בפנימיית הדסים. מחיר התהילה הוא לעיתים מחיר קשה מאד על הסביבה הקרובה ביותר של מי שחפץ בה, ואופיר, ואוהביו שילמו מחיר יקר כך עולה מן הסרט.

הסרט המצויין הזה, כמה אירוני, מועמד לפרס אופיר. "האוסקר הישראלי" ששמו שונה לפני כמה שנים על שמו של שייקה אופיר על מנת שלא ישכח על ידי תעשיית שהפנתה לו עורף בעשור האחרון לחייו. הסרט מתעמת גם עם הדעיכה של אופיר, ועשור ההופעות הפחות "מכובדות", אובדן הרלוונטיות, שדרכה מוצג השינוי של ישראל שמאבדת את תמימותה בשנות השמונים והופכת במובנים רבים מאד למעיין מדינה אחרת לגמרי, רחוקה מאד מזו של הצ'יזבטרון ושל השוטר אזולאי ואפרים קישון. גם אני זוכר את עצמי ילד המנסה ללמוד ערבית דרך סאלם ותעלם בחינוכית וקצת תוהה מה עושה שם השוטר האהוב עלי.

אי אפשר שלא להתרשם עד כמה הוא חסר לכל מי שעבד איתו, לכל מי שחיי לצידו או נעדר מחייו מתוך בחירה או אילוצים, בעיקר ילדיו. אם מחפשים את הכאב מאחוריו של כל קומיקאי, הרי שלתפיסתי הוא טמון בוויתורים שנאלץ לעשות על העובדה שהיה ממוקד, מוכשר ושאפתן. והסרט לא עושה הנחות לאיש שהיה פרצופה המצחיק והמרגש של המדינה ומעלה כמה שאלות לא פשוטות בהקשר הזה.

דרך הצגתו של פסיפס של חיים פרטיים מורכבים בפשטותם לכאורה, נפרשת דמותו של האיש שכולם לא רק אהבו לאהוב, אלא גם יאהבו לאהוב גם היום ברגע שהוא מוצג להם.תלמידי שלי והתלמידים שיבוא אחריהם כל שיש לעשות הוא פשוט לחשוף אותו מחדש לדורות חדשים של צעירים, כל הקסם כבר שם. אייקון הוא דמות שהשפעתה חורגת מעבר לתחום המצומצם של הזמן בו התקיימה, וככזה שייקה אופיר עונה על כל ההגדרות של המונח החמקמק הזה.

 

"בטי, את לא רואה שאת מסתירה לי את הדרגה", "יופי נחמה" ועוד אין ספור הרבה מטבעות לשון שטבעו דמויותיו של אופיר קמים לפתע לתחייה לשעתיים של הנאה מרגשת שבסופם, אם אתה ילד של שנות השבעים, זולגת לך אותה דמעה שזולגת באופן קבוע במסדר הפרידה מהשוטר אזולאי גם הפעם, אולי כי אתה נפרד גם מילדותך שלך כשאתה נזכר באיש הענק הזה, בסרט הכל כך רגיש וראוי הזה. 

"כולנו בעצם זוכים של פרס אופיר" אומר השחקן דרור קרן בסיומו של הסרט, ואני חושב שהוא מבטא את התחושה המענגת והצורבת הזו בסיום הצפייה בחיים הנסתרים של שייקה אופיר.

יונתן אגסי הציל את חיי-(Jonathan Agassi Saved My Life (2018

250px-Jonathan_Agassi_Saved_My_Lifeהצפיה בסרטו החדש של תומר היימן, יונתן אגסי הציל את חיי, דיכדכה אותי. זה לא סוג של רגש שאני לא מכיר מצפיה בסרטים, אבל בכל פעם כשהוא מופיע מחדש אני מתקשה לדעת האם זה היה הסרט, אופיו, נושאו, או מקום מסויים אצלי המתקשה להתמודד עם התוכן שבו צפיתי.

"אתה לא חושב נכון" אמר לי חבר טוב כששיתפתי אותו בתחושה הקשה והמטלטלת שאחזה בי אחרי הצפייה. החבר הטוב המשיך ושיחרר כמה תובנות נוספות בעניין בסגנון: הוא(יונתן אגסי) עשה את שלו, ניצל את המשאבים שעמדו לרשותו(כלומר יופיו) עשה חיים והזדיין עם הגברים היפים בעולם וגם הרוויח על זה כסף. אז מה בדיוק הבעיה שלך? לך יש נטייה לקחת כל מקום לסיפור העצוב הזה של ג'ואי סטפנו. לא בטוח שאגסי מטולטל כל כך מהסרט כמוך הוא הוסיף. אבל בזאת אני בספק, כי נכחתי בהקרנה שבה היה אגסי, והוא יצא ממנה לפחות פעם אחת וחזר. אחר כך כששאלו, הסביר שהסצינה הספצפית בה הוא מתפרק בקריז של סמים קשה לו לצפייה.

ג'ואי סטפנו היה אחד מכוכבי הגייז פורנו הגדולים בעולם בשנות התשעים,  Wonder Bread & Ecstasy: The Life and Death of Joey Stefano. ספרו השנוי במחלוקת של צ'ארלס אישרווד העלה על הכתב את סיפורו של הילד משום מקום שרק חלם להיות מפורסם, אבל מצא את עצמו כבול אל תוך תעשיית הפורנו גייז, ולאחריה המסלול הכמעט קבוע, (שלא השתנה כלל והופך להיות גם המסלול של יונתן אגסי, הכולל שימוש בסמים קשים וניתוב המשך הקריירה לזנות). ג'ואי סטפנו, (שם הבמה של Nicholas Anthony Iacona) לקח מנת יתר של סמים ממנה הוא מת יום לפני מה שעתיד היה להיות צילומי סרט הקאמבק שלו לתעשייה ממנה ניסה בכל כוחו לפרוש בעצם, אך ללא הצלחה. כשג'ואי סטפנו ניסה למצוא עבודה "רגילה" בסופר מרקט בסאן פרנסיסקו, "מעריצים" היו מגיעים לבקש חתימות והוא תמיד היה נאלץ לעזוב כל מקום עבודה נורמטיבי בו ניסה לעבוד. (כאן הוא בתמונה על עטיפת ספרו של אישרווד). וסיפורו, כמו גם הספר הזה, חרוטים בי היטב. אני מקשר פורנו עם אובדן, אובדן של נעורים, של תמימות ושל מקום שבו נפגשים יצרים אפלים מצד הצופים ומצד המבצעים, כשהשחקנים הלוקחים בו חלק, תמיד נמצאים בסופו של דבר בקצה הארור שלי מי שישלמו את מחיר הבחירה בפורנו כקריירה.

418nAd0E3-L._SX305_BO1,204,203,200_

האם פורנו, ליווי או זנות הם קריירה ואלידית בכלל, האם זו קריירה מותרת? נדמה לי שזו שאלה שמרחפת במרכז התיעוד הסוחף של היימן את אגסי לאורך כמה שנים טובות. זו לא שאלה שהיימן שואל, האמת גם לא יונתן אגסי, התשובה מבחינתו ברורה לחלוטין: כן. זו גם לא שאלה שנדמה שעומדת בפני אימו אנה המלווה אותו במסירות ללא שום התניה או ביקורת לאורך אותה קריירה מתעתעת. אבל השאלה הזו  שם. היא נוכחת במלוא עוזה. האם היא כרטיס להצלחה או לאבדון?

ניסיון לפרשן את בחירת הקריירה של אגסי כשלילית נתפס היום בעולם של פוליקטלי קורקט כצדקני. הכול מותר, הכול הולך, אבל אם כן הכול מותר ואם כן הכול הולך, מדוע הקריירה בעסקי הפורנו כוללת זנות, מדוע היא מסבה סבל נפשי אדיר לחלק גדול מכוכביה?. ומדוע רבים מן הסופים של גיבוריה הם טרגיים משל היו כרוניקה של סיפור שתחילתו וסופו ידוע היו לכאורה מראש? והשאלה המטרידה עוד יותר, היא מדוע אם הקריירה הזו טובה לגיבוריה כלכלית או מבחינת מודעות ציבורית, מדוע כולם, באופן גורף- מתקשים להמציא את עצמם אחריה מחדש. מתקשים למצוא עיסוק אחר או שלווה כלשהיא בחיים הנתפסים כנורמטיבים יותר?

גם אגסי בדומה לסטפנו מגיע משום מקום (דירת שיכון חולונית במקרה הזה) אל עבר פסגות התהילה השקריות של עולם הפורנו, הכוללות בסופו של דבר תפקיד ו"רגע" שמשכו הוא לרוב כעשור,(גם במקרה של אגסי). "הרגע" הזה כולו, מבוסס על נעורי כוכביו, יופיים חיצוניותם והיכולת של האחר לנכס אותם לתועלתו. זה יכול להיות מפיק סרטים ערמומי או לקוח שירותי ליווי. במקרה הזה, אותו אחר הוא גם היימן בעצמו, ירצה או לא, מודע לכך או לא. סיפור חייו של אגסי ותהילת הפורנו שלו כולל את כל האלמנטים הוויאריסטים הנדרשים על מנת להפוך לסרט מצליח והיימן יודע לזהות גיבורים דוקומנטרים בלתי נשכחים עוד מתחילת הקריירה שלו, בהם הוא עצמו היה אחד מהם. יתכן שגם התמימות החלקית(המעושה אולי?) של אגסי הם נדבך חשוב בהצלחה של יונתן אגסי הציל את חיי, שכן גם שם הסרט, הפומפוזי משהו, נשען על אמירה נאיבית כל כך של גיבורו המתפייט על כך שהמציא דמות של אלטר אגו אשר סייעה לו להפוך למי שהוא ולחיות את הפנטזיות הפרועות ביותר שלו ושל אחרים שדרשו זאת ממנו. יש משהו מכמיר לב באמונה שאלטר אגו הוא לא אתה או מציאות חייך בסופו של דבר. למרות שזה נשמע מעולה ומאד תקין פוליטית להרחיק את עצמך ממי שאתה או מה שהיית ועשית. זה לא אני, זה האלטר אגו שלי.

היימן נצמד לאגסי במיומנות מרשימה. ברגעים קשים עד בלתי אפשריים של נפשו המסוכסת של גיבורו, שלא מצליחה להתיישב לחלוטין עם בחירת הקריירה שעשתה. יש בסרט את כל רגעי השבירה הצפויים, אבל זה לא הופך אותם לפחות מטלטלים או פחות מרגשים. הנה, כאן הוא בקריז, הנה הוא מתמוטט, הנה הוא בוכה והנה הוא שוב על הבמות במועדונים מופיע עוד מופעי סקס חיים או ממתין ללקוח כזה או אחר להעביר איתו את הלילה, מזדיין בשירותים או במועדון.

אני נוטה להסכים עם אמירה ששמעתי פעם ממרצה באוניברסיטה, פורנו הוא זנות משוכפלת באופן דיגיטלי. על האקט המיני עליו מקבל השחקן או השחקנית כסף, מתקיים שיכפול דיגטלי שתוקפו ניצחי. בבואת הרגע הזה, חיה לנצח, לתמיד. לא במחשכים, אלא במרחק הקלדה בגוגל. הסכומים הכלכליים בעולם הפורנו כיום אינם משקפים שבריר של הסכומים בשנות התשעים של הכוכבים הגדולים בתחום שמוצריהם נמכרו בכסף טוב. הפקות הפורנו המפוארות ועתירות התקציב יחסית של שנות התשעים, שניה לפני עידן האינטרנט, הם שריד נשכח. פורנו היום הוא רק כרטיס הביקור של תעשיית הזנות. בשנות התשעים, הוא הוביל אליה גם כן, אבל בצורה סמוייה יותר. צופי הפורנו מאתרים את הכוכבים הרצויים להם, גברים ונשים ומצליחים בקלות יחסית להפוך לרגע אחד שותפים מיניים של מושאי הפנטזיות שלהם תמורת תשלום, מרביתם נגישים להם מרצון או מכורח כלכלי. "זה לא שאני עומד ברחוב" מסביר אגסי לאחותו את עניין האסקורט(מכבסת המילים לזנות). אבל זהו, שהוא כן עומד ברחוב, הוא עומד במה שנקרא הרחוב הזה של הכפר הגלובלי, מקום בו כל לקוח, בכל מדינה יכול לאתר אותו ולהיות עימו.

נכון, זה חוזר לשאלה האם זנות היא קריירה ואלידית, וזו כבר בחירה ערכית של כל אחד, וגם אגסי זכאי לבחירה שלו. רק חשוב לא לעטוף שום דבר בעטיפות צלופן מרשרשות ובוהקות מדי. זנות היא זנות, והיא קשה לעובדיה ופורנו הוא זנות, היא לא תהילת עולם או כוכבות אמיתית. היא טוויסט על תופעת הכוכבות ההוליוודית ותו לא.

האם מדובר בסרט יעיל? בהחלט. כאשר סרט דוקומנטרי מצליח להוציא ממך תגובה רגשית חזקה, הרי שהוא "עשה את העבודה". כך גם במקרה של יונתן אגסי הציל את חיי.

האם אגסי יצליח לתעל את הצלחתו הצפוייה של הסרט ולמנף אותה לחיים אחרים שאין בהם פורנו, או לפחות יהיה בתוכם מאושר יותר? האם יונתן אגסי הציל את חייו, בנה או החריב אותם?  זו שאלה שנותרה פתוחה לחלוטין לצופה, או למציאות עצמה שאותה יעצב בהמשך חייו יונתן לנגר(שמו המקורי של יונתן אגסי). אותה מציאות שהיא חזקה בסופו של דבר גם יותר מגיבוריה הדוקומנטריים. אם זו תסתיים בקאמבק של אגסי לעולם הפורנו, מתוך הישענות על הדיון הפומבי שאין לי ספק שהסרט הזה יעורר ואשר יחזיר אותו לתודעה הציבורית בכל העולם, הרי שבעבורי לפחות, התשובה ברורה.