חלום אמריקאי-2013- American Hustle

 

ניחוח של שלווה רגועה' מהזן שלא מאפיין את החיים העכשווים שלנו' יתגנב אל תוך לבכם כבר בכותרות הפתיחה של "חלום אמריקאי". זה יתחיל במראה המגורען הסוחף של הסרט ובארט הכל כך מדוייק שלו שמצליח לתפוס משהו מאד נכון בצבעים' ובאווירה הכללית של שנות השבעים. הפעם האחרונה שזה היה כל כך קרוב ומדוייק היתה בוגי נייטס, וההשוואה הזו עושה כבוד בעיקר לחלום אמריקאי.

חוסר מצפון,נוכלות והונאה מצטלמים טוב יותר כשהם בזמן או בתקופה אחרת, כמו מבקשים יוצרי הסרט לומר שגם מעשים כאלו, נראים ומרגישים טוב יותר בעידן אחר. ואכן זה כך. אם נמאס לכם לפתוח את מסך הטלוויזיה ולשמוע על עוד שר שמועל במיליונים בלי למצמץ ואתם מתגעגעים לא רק לתסרוקות גרועות אלא לאוויר אחר שמקיף אתכם, מהזן שבו לרצינות שבו פועלים גיבוריו יש תחושת מצפון, חלום אמריקאי מספק את הסחורה באופן מאד עדין ושובה לב.

בתוך מעשיית נוכלות מזן הונאות הפונזי, פועלים כאן גיבוריו מתוך ניסיון כנה לייצר לעצמם עולם טוב יותר, להצליח וגם לקחת אחריות על האחר ועל אושרו. נדמה לי שזה מה שעומד בבסיס מערכות היחסים בסרט הזה, והוא מצליח לשבות את הלב בתוך דקות ספורות בעיקר בשל התמה הזו. איש מגיבוריו אינו מושלם, איש אינו מרהיב ובעיקר הקרקע עליה הם דורכים מציאותית במיוחד ומלאת אתגרים.

זוג נוכלים פשוטים יחסית, איימי אדמאס המרהיבה וכריסטאין בייל הטוטאלי, נתפסים על ידי אנשי הבולשת ונאלצים לבצע מעשה הונאה אחד נוסף על מנת לשחרר את עצמם מהתסבוכת אליה נקלעו. עד כאן, עלילה רגילה לכאורה של דרמת מתח שלא לומר פשוטה אפילו אך היא משמשמת רק כרקע ליחסים המורכבים בין השובה, איש האף בי אי הנמרץ שרוצה להוכיח את עצמו בפני הממונים עליו, בראדלי קופר [בתסרוקת בלתי נשכחת], הנוכלים שנתפסו בקלקלתם ובין רעייתו האקצנטרית של אחד הנוכלים, ג'ניפר לורנס המצוינת, ומושא תהליך ההונאה המורכב שלהם.

נוכלים עם מצפון נדמה תמיד כמו ניגוד עניינים של ממש, אבל נדמה שיש משהו בחלום אמריקאי שמצליח להביא לחיים את מורכבות מעשה המעילה, קורבנותיו והצפיות של מבצעיו לגבי הזינוק והקפיצה שטמונים במעשה שלהם. כמעט כמו לעמוד ולרכוש כרטיס לוטו ולחשב מה תעשו עם הזכייה הגדולה, כך גם כאן. כל מה שמונח על הכף גדול מדי ומטלטל מדי את מציאות חייהם של הגיבורים הפועלים בתוך עלילת הזוטא הזו מהטעם הפשוט שהם גיבורים קטנים מדי למול מה שהם מסכנים או עתידים להרוויח.

דיויד או ראסל נותן חופש פעולה גדול, [אולי גדול מדי לעיתים במה שמקובל בקולנוע המיין סטריים האמריקאי] לדיאלוגים ולבניית הדמויות, כך שהחוויה, במידה ואתם ישובים טוב, מכיוון שאורכו של הסרט מעל לשעתיים, היא מענגת במיוחד באופן בו היא שלמה ועגולה. אף דמות לא נשארת לא מטופלת או לא מובנת ואתם רוצים בהצלחתה. אין טובים ואין רעים, יש איזה מהלך חיים אחד גדול ומורכב שהוא בסופו של דבר היום יום של גיבוריו המתנפץ אל מול המציאות באופן שבו חלומות אכן מתנפצים שוב ושוב למולה.

חלום אמריקאי מרהיב בויוזואליה שלו. הוא מטופל באהבה ובטוטאלית מהסוג שרק קולנוע הוליוודי יודע לעשות והשיחזור התקופתי, הופך בתוך דקות ספורות לגיבור בעל נוכחות ומשקל שבתוכו, הנאיביות היחסית של החיים בשנות השבעים מקבלת מימד משל עצמה והוא בעל טעם מתוק במיוחד.