כך היה-עם גלי עטרי

אני ממעט לכתוב כאן על טלוויזיה על אף שאני פריק גדול שלה, אני צריך או ממש לאהוב או ממש להתרגז בכדי לעשות זאת.

gali3נתחיל בהצהרת נאותות, פופ לועזי או ישראלי, מוסיקה בכלל וגלי עטרי בפרט ומשך הקריירה שלה כאן והמשמעות שלה עבורי, הן אחת מן האהבות הגדולות שלי. הייתי בלא מעט הופעות, יש לי לא מעט אלבומים, [כן, תקליטי וויניל] וגם דיסקים של גלי. אני אוהב אותה משלל סיבות רב, שרק גובר עם השנים ועם המשך של הקריירה האדירה הזו. הרבה פעמים זה נוגע במקומות מאד אישיים. בדיוק כמו הפוסט הזה בעצם.

מיותר לציין שמצאתי את עצמי מחכה לספיישל "כך היה" בהגשת יגאל רביד, בשני חלקים [למה בעצם?], שיוחד לגלי עטרי.

חיכיתי בסבלנות עד לשידור שני החלקים בכדי לכתוב את הפוסט הזה, אני לא מאוכזב. אני כועס.[זה קצת יותר גרוע, כי אז אני גם כותב על זה]. במיוחד בימים האלו שבהם מדברים על פירוק רשות השידור ,רק בשביל להקים, כך אני מניח באופן אישי, איזה גוף מסואב יותר, יש עניין לאיזה דיון ציבורי במורשת הערוץ העלוב הזה שהארכיון שלו יושב על מכמני אוצר תרבות הפופ הישראלי.

על התעריפים השערורייתיים של שימוש ארכיון רשות השידור שאיש בשוק הטלוויזיה לא מוכן לשלם כבר כתבו הרבה. אבל התוצאה בעינה נשארה, כמו שניכס לעצמון את כל הרגעים היפים והטובים של מיטב האייקונים כאן, מנכס לעצמו הערוץ הזה היום גם את הממורביליה הנוסטלגית של אופן הייצוג שלהם.

כל מה שקרה כאן לפני העידן הרב ערוצי, וחלק אדיר וחשוב של הקריירה של עטרי קרה אז, פשוט נמצא שם, איפושהוא בסרטיה משוחזרת או מתפוררת, תלוי בעונת השנה והוא נתון לגחמות ולפרשנות של עובדי הערוץ הזה. אולי יעשו איתו משהו, אולי לא. רגע, אולי יעשו איתו עוד תכנית של "כך היה"?

אין לטעות, הפורמט הזה של רביד, חכם במיוחד. כי אם יש משהו שארכיון ערוץ אחד מצטיין בו, היא העובדה הפשוטה שהוא היה שם כשזה קרה. ולא הייתה לו תחרות, ולכן שמורות שם פנינים. ששייכות לכולם. "כך היה" הוא פורמט שאמור להציע למי שאוהב את תרבות הפופ הישראלית הצצה אמיתית של ממש לרגעים נדירים, אי אפשר לקחת את זה מן התוכנית הזו, על כך היא מקבלת ציון עשר, מהזן שפשוט צריך לתת לה אבל רק כי לאיש אין את החומרים האלו. על כל השאר, יש מה להגיד והרבה.

gali1בואו ניקח רגע את גלי עטרי, שסוגרת בדיוק עכשיו 40 שנות פעילות מבורכת בעולם הפופ הישראלי, שעיקרו, פרסונה מובחנת, נון שלנטית כמעט לגבי היחס שלה למעמד העל שלה בתרבות הפופ פה וטעם מעולה, נדיר אפילו, בבחירת השירים המתאימים לה. לה בדיוק ולא לאחרות. מה שאומרים, זמרת של פעם. יודעת את מקומה כמבצעת ייחודית עם קבלות מוכחות. רואים על עטרי שהיא לא מתבלבלת ממחמאות. היא פשוט עובדת. היא עושה עוד אלבום, מוציאה עוד שיר. וחיה את חייה בלי לתת איזו פרשנות מעמיקה מדי למקומה בקונצזנוס התרבותי כאן. יש ללא מעט פליטי ריאליטי וזמרות שקיבלו איזו דקה על במת דה וויס מה ללמוד מזה.

על רקע של ה 40 שנה האלו, היה לי ברור שרביד ישלוף כמה רגעים מעניינים. [רק מסתובבים אחורנית בכיסא וזה שם, בהנחה שהאיש שעובד בארכיון הרשות החליט להגיע באותו יום לעבודה].

אבל תכל'ס חביבי. עטרי היא הפוטנציאל הגדול ביותר לאחת מן התוכניות הטובות ביותר במסגרת הזו. אז שמישהו יענה לעזאזל על השאלה מדוע התוצאה הסופית כל כך מכמירת לב ומביכה. האם זה באמת מה שמגיעה לקרייריה כל כך יחודית, כל כך מלאה בלהיטים וכל כך מדוייקת?

שום דבר לא עבד בתוכנית הזו, וזו רק רשימה חלקית:

חלוקת התוכנית לשני חלקים חלקים. [מה זה, מיני סידרה?], ערוץ 1 לא יכול למצוא איזו שעת שידור רצופה לספיישל הזה, צפוף שם מרוב שיבוצי להיטים לוהטים של תוכניות עם אפס רייטניג?

בחירת קטעי הארכיון שישודרו בתוכנית, הייתה על גבול השולית והאיזוטרית. נכון. יש לגלי המון אלבומים, אבל למעט אחד אולי, כולם אלבומים מצליחים מאד. כולם יצרו להיטים רבים. ועל כולם צריך לדבר ולהתייחס. ורצוי גם לשלוט בחומר. צעד אחד לפני הנהר ואמצע ספטמבר הם לא אותו אלבום. נקודה.

סדר כרונולוגי, נישטגורנישט. אז איך היא הפכה להיות בכלל זמרת. מה היה המסע שלה. מה משך אותה לתחום. [שאלות שלא נשאלו. כי פתאום פשוט נהייתה לנו זמרת גלי עטרי]. מה היה הלהיט המוכח הראשון.[אם יש לך שמש]. ואם אין מה להראות, תמיד אפשר לשים תמונת סטילס ולדבר ולברבר.

מה אתה שר לי איתה? ולא, אני לא מציע להרבה אנשים לשיר לצידה של גלי. חבל. באמת. [ואם רציתם את זה ביפנית, רק תבקשו, היא שרה את זה כמעט בכל הופעה].

בואו ונשים את המיץ של הזבל מהארכיון. אז יופי,עטרי שיחקה בסדרה זניחה עם מנחם עייני ז"ל, כמה מגניב זה יכול להיות להראות קטע שאין לו שום חשיבות אומנותית, ואטסואבר, בעיקר כשהטלאנט עצמו לא ממש מגיב אליו. זה בסדר לשים עוד קטע מהלהקה, שוב עם אותו מנחם עיני, ולא. זה לא שחוק. יש המון מה לומר על הסרט הזה, עד היום.

אז עשיתים קליפ לאזמרלדה, אתם חייבים לטפוח לעצמכם על השכם? יש שירים חשובים יותר, בעלי משקל סגולי רב יותר שפשוט לא מקבלים שום התייחסות. [ולא להגיד שהיה שיר כמו "הכול עומד במקום" זה לא אותו הדבר כמו להראות אותו].

יש לי הערכה גדולה לידע של רביד, וגם לתשוקה שניכרת ממנו בעשיית התוכנית הזו, הוא אמיתי ומנסה לומר משהו כמעט תמיד, אבל זו לא פעם ראשונה שהוא טורף את המרואיינים שלו באיזה חוסר שקט. [עיין ערך התוכנית "כך היה" עם אילנית]. הסיפורים הם שלהם, לא שלך. ראבק אח שלו. תן להם לדבר!. לא יתכן לדרוס כל שאלה בתשובה משל עצמך. יש כמה דברים בחיית האירוווזיון הזו [רביד, לא גלי, היא הזוכה] שחייבים פשוט להירגע. העניין הזה של לשאול ולענות בעצמך טוב לפוליטיקה לא למוסיקה. מה הרעיון מאחורי דריסה של תשובה של אמן, להוכיח לעצמך שצדקת בעוד פרט טריוויה שולי?, להראות שאתה יודע אותו?

ההתפרצות הזו לדברי המרואיין, שהפכה לאחד מסימני ההיכר היותר קאמפים של התוכנית הזו בלטה יותר מכל בשאלה על תחושתייה של עטרי, כששמעה ב 88 את המחווה לאחותה שוש עטרי ז"ל באופן מפתיע כך סתם ברדיו. ללא שום ספק, הרגע המרגש ביותר בתכנית. לו רק הייתה  ניתנת לה האפשרות לענות או לדבר מבלי שרביד יתפרץ אל תוך דבריה עם התשובה, יתכן שהיה נוצר כאן רגע של טלוויזיה בלתי נשכח. לו היה מכוון הדיון מהרגע זה על כך שענקית הרדיו הזו, שוש עטרי ז"ל מקבלת היום, לאחר מותה בטרם עת, מחוות בעוד שבימים אחרים הייתה [לפי הראיון שנערך עימה בעיתון הארץ בשנת 2007] מקבלת דחיות משפילות שרק מראות כמה עולם הבידור פה קשה ומרושע לעיתים.

"הלכתי להציע את עצמי בכל מיני תחנות ובכל מקום אמרו לי: 'תשלחי דיסק עם התוכנית שלך, תשלחי הקלטות של הקול שלך. אני זוכרת שאמרתי לגלי שקשה לי להאמין שאפשר לרדת לשפל עמוק יותר מזה שהגעתי אליו".  מצוטטת שוש עטרי ז"ל באותה הכתבה ב"הארץ".

אבל לרביד אין זמן לשאלות קשות, הוא עסוק ביצירת זכרון ממורבולי איקונוגראפי בנוסח: פאן לי פאן לי. של הכל בסדר, בגזרת, איזה מגניב לשמוע את שוש ברדיו? תני לי. אני גם אענה על זה: מגניב. תן לי רגע רביד, כילד איטייז שהיה חוזר בכיתה ח' בדיוק כמוך ומאזין לתוכנית הזו, זה שונה: זה מצמרר, זה כמעט על גבול המקפיא דם. וזה עצוב וזה מציף וזה המון דברים שאולי המרואיינת שלך, הייתה רוצה או יכולה לומר לו רק לא היית מתפרץ כך לדבריה.

כן, יש לערוץ הראשון פנינים ארכיונים, הנשיקה ששולחת לגלי שוש במונית לאחר הזכייה היא רגע ארכיוני נדיר. כמו גם הצפיה המשותפת של האחיות ביפים והאמיצים. ומה זה אומר? וחוץ מהתלהבות ילדותית על כך שיש לכם את הקטע לשדר, מה נשאל? מה נאמר? מאומה. וחבל.

"את מכירה את השיר מעלובי החיים?. עטרי: לא"- אז למה אתה שואל.[מעט עבודת תחקיר אח שלו]

"אז מה אתה שואל אותי בעצם?"- שאלה שנשאלה על ידי עטרי יותר מפעם אחת. תשאל ברור. תכוון גבוה. תכוון עמוק. זה בדיוק הזמן, אם כבר מישהו בערוץ הטריח את עצמו לארכיון לשלוף את הקטעים. שיבצו בלוח את התוכנית, ראבק. קצת השקעה, מדובר באייקון פופ מקומי, מהזן שלא יצמח כאן יותר, כי הכול היום מכני. הכל היום קריירות מתוכננות, דביקות זן דה וויס שהסיכוי היחיד שלהם הוא להתקיים הוא לרוב רק עד לסוף שידור התוכנית בה הופיעו.

במיטב המסורת של ערוץ אחד, העליבות רק ממשיכה לאורך כל התכנית. נתב שכנראה נרדם על לוח הבקרה. כי בוא נריץ את זה חי ונגמור עם זה. עריכה? אם הייתה כזו בכלל, לא הורגשה. שירים שנכנסים בווליום חזק מדי ברקע בעוד עטרי מנסה לדבר, תאורה מחורבנת מהזן שרק מכאיב לראות בתוכה אישה יפה שמתבגרת,[עיין ערך טרוויה על ביקור שירלי מקליין בארץ ואיך היא הסבירה לתאורנים של ערוץ אחד איך מכוונים תאורה באולפן]. וקפיצות מצלמה חסרות פשר. והסיוט הטכנולוגי של ערוץ אחד רק ממשיך וממשיך.

וזה בעיקר, הכי מהכול, עצוב, עגום ומדכא. מדכא אנשים שאוהבים כאן פופ עברי שהוא רגעים של זיכרון אישי כמו שהם רגעים של קולקטיביות ושל ביחד.

gali2הנחמה היחידה, היא אותה הנון שלאנטיות המפורסמת של האורחת. כי בכל הסיטואציה המביכה הזו, כולל התחושה ש"לא רואים אותך", [אח שלו, אם אני מוצא תאריך שלה כל חודש לפחות בחמש שנים האחרונות להופעה פתוחה בזאפה, ואלבומים שלא מפסיקים להגיע, בזמן שלה, בקצב שלה שלא באמת השתנה, תעשה איזה בדק בית]. היא כאן, והיא נשארת, והיא הכי אדישה בעולם, כי היא מסכמת שום דבר. זה בטח היה רק רעיון של יחצ"ן לרשום על קומוניקט יחסי הציבור שזה "ארבעים שנות קריירה", הרי יהיה עוד אלבום ואחריו עוד אחד ועוד.

כי הכי מכולם, כשהיא מחייכת רואים שגם היא מבינה. שככה זה, שזה רק הערוץ הראשון, הדבר הזה על הממיר שבמקום לעשות כבוד, רק עושה בושות בסוף. אפשר להבין את זה, כשאתה בטוח במעמדך, בקריירה שלך וביכולת שלך, החשיבות של תוכנית כזו הופכת בסופו של דבר לטרוויאלית, ואולי היה אפילו כדאי לשקול את הכדאיות של השתתפות בקרקס הגווע הזה.

זה מחמיץ את הלב, אבל הדבר המנחם היחיד בכל התכנית הזו שהיא תהפוך ללא זכירה. בדיוק כמו הסרטונים הנשכחים בערוץ הראשון. נדמה לי שכל שנותר הוא לחכות לערוץ מסחרי שיעשה כבוד מחדש  לקריירה המפוארת הזו ולאפסן גם את התכנית הזו בסרטיה המתפוררת של הערוץ. שם מקומה, לא בסטנדרטים של עשיית טלוויזיה עכשווית. ולא בשום קורלציה למשך ולחשיבות הקריירה של עטרי עצמה.