נקודת שיוויון-2014-The Equalizer

כשאתה אחד מכוכבי הקופה הגדולים שידע מסך הכסף, מגיע איזה גיל שאתה מביט מעבר לכתף ורואה חבורה של צעירים מתנשפת מאחוריך. לא משנה ברגע הזה כמה אתה גדול, כמה אתה מפורסם וכמה MV5BMTQ2MzE2NTk0NF5317_AL_הסרטים שלך היו ריווחים במיוחד, אם המוצר האחרון שלך, קרי הסרט האחרון שלך לא יהיה מוקפד, ראוי לשורת מכלול האוטר של היצירה שלך ובעיקר מעודכן ובעל ניחוח של עכשוויות, המשחק הזה מתחיל להיות מסובך. אפשר לשאול את טום קרוז ושורת הספק כישלונות וספק הצלחות פושרות שלו בעשור האחרון.

אם ארבעים הוא גיל התפוגה לכוכבות קולנוע, הרי שחמישים הוא גיל שבו גם גברים מתחילים להזיע. ורצוי שכך. דנזל וושינגטון כבר חצה את החמישים, די מזמן, הוא בדיוק בן 60 עם יציאת הסרט הזה למסכים, העשור שהוא עוד יותר מסוכן לכוכבי קולנוע גדולים. אבל שניה לפני שאתם ממהרים להספיד ולצרף אותו לפנתאון כוכבי הפעולה המזדקנים שחייבים לחבור יחדיו בכדי להביא קהל דוגמת סילבסטר סטאלון, ארנוולד שוורצנגר וברוס וויליס, כדאי שתקפצו לראות את "נקודת שוויון". וושינגטון עוד לא מוכן שימכרו אותו במשקל.

לזכותו של וושינגטון יאמר שלמרות שהקריירה שלו מגוונת, כולל פרס האוסקר ההכרחי, הוא שומר על סוג של יציבות מעוררת קינאה בבחירות שלו ובאיכויות של התפקידים שהוא מקבל. מרבית הסרטים שלו בשנים האחרונות, בדיוק כמו נקודת שוויון", עושים לא מעט כסף והם נותרו יצירות קולנועיות ראויות.

לא צריך להתחכם עם סרט של דנזל וושינגטון. אתם תמיד יודעים מה אתם מקבלים. ואתם מקבלים כוכב קולנוע שהפרסונה של רובין הוד מקומי תמיד ישבה עליו מצוין. גם כאן, ואין משכנע ממנו. אם יש דמות שוושינגטון מצטיין בלגלם אותה היא דמותו של האדם מן השורה רודף הצדק. יתכן שזה המגדר, יתכן שזה המבט הנחוש, אבל וושינגטון מצליח להביא לידי שלמות את פרסונת הצדק האבסולוטי כשהוא מחליט לגלם דמות כזו, והוא ידוע בעיקר בשל משחקו את הדמויות האלו.

יש איזה ערך מוסף אדיר ומהנה לסרט הזה. אם אתם בני עשרים ולא שמעתם עליו, אתם פשוט יושבים בסרט עדכני. אם חציתם את גיל הארבעים אתם מקבלים את כוכב הקולנוע שלכם והוא מתבגר עם המון חן, ובניגוד לעמיתים רבים שלו. לא באופן פאתטי.

באחת מן הסצנות בסרט שואלים אותו עמיתיו לעבודה על עברו, [הלוט בערפל כמובן, כראוי לכל איש שירות חשאי בדימוס], הוא עונה שהוא היה בעברו pips ומקוון לחברי להקת הרקע האלמותיים שליוו את גלדיס נייט. Gladys night and the pips

הוא קורץ בחיוך ממזרי ואף מדגים את התנועות הידועות של חברי הלהקה מתוך הלהיט הגדול ביותר שלהם: midnight train to Georgia

יש משהו כל כך שובה לב בחן של הקטע הזה שממחיש עד כמה הקסם של וושינגטון פשוט חסר גיל. כי כשהוא רוקד, או לחלופין מביא שוב, גם הפעם, צדק אבסולוטי לחלש ולזה שזקוק לעזרתו, זה פשוט עובד כי זה נראה אמין ויושב בול על הפרסונה הקולנועית המטופחת בקפידה שלו שכל כולה מן סוג של רישול חסר מאמץ ואגביות מהזן החביב כשהוא בדרכו להציל את העולם.

וושינגטון הוא כוכב קולנוע של פעם. מהזן שסוחב כל סצנה וסצנה בסרט הזה על כוח הכוכבות שלו. יש בסרט הזה מעט מאד סצנות שהוא לא נוכח בהן פיזית וכשהוא נוכח בהן, הוא חורך את המסך כהרגלו ומהפנט. "נקודת שוויון" הוא מותחן יעיל. אלגנטי ומדוד. יש בו אויב ברור, חלכאים ונדכאים וגיבור קולנוע אחד של פעם שירגיש לכם הכי מעודכן שיש והכי שווה את הכרטיס ששילמתם. כולם יודעים את מקומם הטוב והרע המוחלט שעליהם לגלם. הסרט זורם וסוחף כמו מוצר הוליוודי נכון ועדכני שמובל ביד נכוחה על ידי כוכב רלוונטי ומעניין שיודע כיצד להמשיך ולשלוט בז'אנר "שלו" ביד רמה ובוטחת.

יש מעט מאד כוכבים היום שאתם מעדיפים לזכור את שמם ופחות את שמו של הסרט, וכשאתם אומרים שהייתם בסרט החדש של דנזל וושינגטון, זה הרי מספיק, כולם מבינים למה אתם מתכוונים.