האלמנה מסנט פייר-2000-La veuve de Saint-Pierre

סרטו העדין של פטריס לקונט, מאחד את מי שהם בעיני שניים מכוחות המשחק העוצמתים ביותר בקולנוע הצרפתי לחגיגה של רגישות ותבונה: ג'ולייט בינוש ודניאל אוטיי.

במרכז עלילת הסרט הקטן הזה, הממוקם על ציר הזמן ההיסטורי שלאחר המהפכה הצרפתית, עומד קצין צבא צעיר[דניאל אוטיי], המתפקד כמושל של קולוניה צרפתית, על אי שכוח אל. חייהם של תושבי האי, מתנהלים בתוך קפסולת זמן רגועה ושלווה בתוך ים סוער של תהפוכות גורל המסעירים את אירופה כולה. המהפכה הצרפתית, החלה סדרה של שינויים דרמטים בסדר החברתי הצרפתי שסופו הוא ב"אביב העמים", ציר הזמן שבו מתרחשת עלילת הסרט הזה.

הבחירה הדרמטית למקם את עלילת הסרט במושבה קטנה ושכוחת אל,היא הברקה תסריטאית של ממש. הניגוד של אירופה הסוערת בכלל שרוחות השינוי בה מטלטלים ממשלים, החיים על האי הקטן והנשכח נראים שוליים לכאורה וחסרי חשיבות.אולם תחת השלווה הגדולה ביותר של נוף רגוע וקסום מסתתרת לעתים האימה הרגשית והמוסרית המשתקת מכולם: מהי באמת זכותו של אדם אחד לקחת את חייו של אדם אחר?

אל האי השכוח מוגלה פושע שדינו מוות. מכיוון שאין באי אפשרות להוציא להורג באופן מסודר על ידי מכונת הגיליוטינה ממותק עונשו של הנדון[במאי הקולנוע המוערך אמיר קוסטוריציה] למאסר ממושך. בתקופת השבי הזו הוא רוכש את אמונם של אנשי האי והופך, בעזרתה של רעיית הקצין טובת הלב[ג'ולייט בינוש] לאדם שפשטותו ונועם הליכותיו כובשים את תושבי האי כולם. הוא מותר מכבליו ומשתלב בחיי האי באופן שמשכיח מכל תושביו את עובדת היותו נידון למוות מסוכן לכאורה בעיקר בזכותה של אשת הקצין,[בינוש] הגוזרת על עצמה להשיב לו צלם אנוש ולאנשי האי עצמם היא מעניקה את החסד שבגאולת האחר.

טחנות הצדק, הטוחנות לאט, מביאות את השלטון לבקש את הוצאתו להורג של האסיר, זמן רב לאחר גזר הדין והמערכת השלטונית כולה, מתגייסת להבאת הגיליוטינה אל האי השומם לצורך קיום פסק הדין. תושבי האי נלחמים בדילמה המוסרית הנוגעת להוצאתו להורג של התושב השליו, שאין לו שום כוונה לברוח מגורלו.

יש בהגעתה של מכונת ההרג האכזרית הזו סוג של תזכורת פיזית לרוחות הסוערות באירופה והיא לב ליבו הדרמטי של הסרט הזה. התחושה שהעבר, טעות שעשינו בו וחוסר היכולת לשלם על חטא ימנעו מבעדנו להשתלב בחזרה בחברה או בחיים עצמם.

המשולש הדרמטי של הסרט, הקצין, רעייתו והאסיר הוא משולש של חסד, רחמים וציות עיוור לחוק. משולש הרסני שקורי העכביש העדינים נטווים בפני הצופה לאט וללא דרמה גדולה לכאורה כובשים את ליבו ושובים אותו. אשת הקצין חשוכת הילדים מגולמת על ידי אחת מענקיות הקולנוע האירופאי של כל הזמנים, יש לג'ולייט בינוש, כוכבת הסרט קרדיטציה עשירה של הישגים גם בהוליווד עד להגעתה לתפקיד הזה שבמבט ראשון נדמה אולי כשולי, אבל הבחירה בו היא אחת החשובות שעשתה במכלול האוטר הקולנועי של עבודתה. בתוך דרמה קטנה לכאורה, גיבורים שאין להם אפשרות לצאת מתוך מרכז חייהם הפיזים, בינוש מצליחה להביא לידי ביטוי פיזי את מונח החמלה שנדמה שהוא אמורפי כל כך ושגור בפיהם של אנשים רבים כ מבלי שיש להם מושג אמיתי מהי משמעותו.

אשת הקצין מאמצת את האסיר ואחראית במו ידיה לשיקומו, כמו שהיא נכשלת במלחמתה למנוע מגלגלי הצדק לעשות את עבודתם. כישלונה הוא כישלון מצמרר שיער של החסד והאנושיות והוא מזכיר לנו את מוגבלות כוחנו ואת הרווח העיקרי שבנקודת הזמן בה אנו אכן יכולים לממש שיעורים מן המידות האלו בחיינו שלנו.

זהו אחד הסרטים הצרפתיים המרשימים שפתחו את העשור הזה ואחת העבודות החשובות של בינוש ואוטיי, שהחיבור בינהם הוליד סרט מעולה בעל מתח דרמטי שברירי ומוקפד במיוחד, המזכיר לי את הדינמיקה בקלאסיקה הבלתי נשכחת, "החתול" בכיכובם של ז'אן גבאן וסימון סיניורה. זוג הכלוא בתוך מציאות חייו מוצא את דרכו להרגיש בתוך סבך של זעם , ומצליח למרות הכול לאהוב ולמחול אחד לשני, כך ב"חתול" וכם ב"האלמנה מסנט פייר".

זהו סרט אמיץ, בלתי צפוי ובעיקר בלתי מתפשר בעוצמות הרגשיות שהוא מצליח להעביר אל הצופה, ובכך גדולתו.