כוח משיכה-2013-Gravity

מה קורה כשאתם מחליטים שלא לחצות את הקושי או האתגר שהחיים מציבים למולכם? על מה אתם מוותרים בחוסר ההתעקשות שלכם להפיק את המרב מעצמכם? זו שאלה שגם אם חלק מאיתנו היו רוצים לפטור אותה כזן השאלות ששייכות לעידן הניו אייג'י, הרי שהיא בסיסית ומרתקת במיוחד.  זהו בוודאי לא הסרט הראשון שעוסק בשאלה הזו, אבל אין ספק שבעיני הוא ישתייך לעולם לעשירייה הפותחת שלו בעוצמות ובמורכבות הדיון שהוא מציע.

אל תטעו בכרזת הסרט הזה לחשוב שמדובר ב"עוד סרט מדע בדיוני" מכיוון שהוא לא. נדמה לי ששום דבר בסרט הזה אינו בדיוני. המציאות שבה בוחר הבמאי המוכשר אלפונסו קוארון למקם את הדיון שלו בשאלת כוח הרצון, הנחישות, וההישרדות האישית שלנו על מנת למצוא את מקומנו בעולם נמצאת פשוט במקרה הזה בחלל והיא רק התפאורה לדיון המרתק שהוא מייצר בסרט הזה.

יש המון רבדים כל כך יחודים לסרט הזה, ומובטח לכם שאם תבחרו להתעמק בהם, תצאו מופתעים במיוחד שלא לומר, במצב רוח פילוסופי משהו. על הגבול שבין מכונת בידור משומנת היטב, לרצון להעביר מסר, שהוא הרבה מעבר לערכו הרגעי של הצפייה בסרט, "כוח משיכה" משייט בצורה פשוט מושלמת.

בתחנת חלל נטושה, נלכדים שני אסטרונאוטים במהלך משימה שגרתית בקרב על חייהם. מדענית שזו לה הפעם הראשונה בחלל,[סנדרה בולוק], וטייס מנוסה, [ג'ורג' קלוני], נלחמים בכל כוחם במציאות המוכתבת להם על סופת פסולת בחלל הנעה לכיוונם. על ציר העלילה הזה ממקם קוארון את הסרט הכל כך משכנע הזה ומעלה בזו אחר זו סוגיות הנוגעות במקומות רבים. קרב המליארדים על כיבוש החלל נדמה שנדמה כעת מקום נטוש במיוחד בו משייטות להם תחנות נטושות ואסטרונאטים יגעים ממלאכה לא זוהרת הוא סביבה צילומית מרתק לסרט הזה, ובו בעת מעוררת מחשבה במיוחד.

את מרבית הסרט הזה מחזיקה על כתפיה הרחבות במיוחד סנדרה בולוק, בת ה 49 שאם הערכותיי בעניין יעבדו נכון, תחזיק השנה בפרס אוסקר נוסף על מה שהוא בעיני התפקיד הטוב ביותר בקריירה הארוכה והמגוונת שלה.  מילה קצרה על בולוק, גם אם אתם לא נמנים עם המעריצים הגדולים שלה, לא תצליחו להישאר אדישים אליה כאן. אם אתם אוהבים את הקריירה המגוונת המשופעת בבחירות מעזות ולא שגרתיות במיוחד של הכוכבת הגדולה הזו, כמוני, תמצאו את עצמכם מתרגשים גם עבורה על התפקיד המשובח הזה.

אני מתקשה לראות את בולוק עושה את התפקיד הזה בכל נקודת זמן אחרת על ציר הקריירה העשירה שלה, היא מביאה איתה לתפקיד סוג של עומק שרק אישה שכבר עברה דבר או שניים בחיים יכולה לו. והיא עושה את זה באופן מרתק שקשה להתיק ממנה את העיניים.

מתי אנחנו נכנעים לגורלנו? מתי אנחנו בוחרים לנסות ולשנות אותו והאם באמת הצלחנו בכך או שזה מה שהחיים פשוט מזמנים לנו בקרב בין הצלחה לכישלון בבחירות שאנו עושים.

"כוח משיכה" מרהיב כמעט בכל אספקט קולנועי שלו. עיצוב המיזנסצנות בו קרוב למושלם, כך גם הצילום שבו, העריכה, פס הקול והיכולת שלו לרתק  ולהפתיע אתכם בכל אחת ואחת מתשעים הדקות שלו. יש בו כוח רב, מהזן ששמור לסרטים שישבו אצלכם בראש במשך שנים בעיקר מכיוון שהוא שילוב מושלם של טכנולוגיה קולנועית, משחק משובח, תסריט מדויק ותחושה שכל מי שאוחז בו בהגה אומנותי כלשהוא פשוט יודע את העבודה. אני מנסה לראות אם אין כאן סופרלטיב ששכחתי, ואם כן, פשוט תוסיפו אותו בעצמכם לאחר הצפייה. הנבואה לשוטים, אבל הוא פשוט חייב להיות הזוכה הגדול והסוחף של עונת האוסקרים הקרובה כי הוא פשוט קולנוע מיין סטרים במיטבו.

יש משהו ברגש בקולנוע כשהוא רותם את כל היכולות הטכנולוגיות שלו לטובת סיפור טוב ורגיש, וכזה הוא "כוח משיכה" מתחילתו ועד סופו. את עניין האקס פקטור שהופך סרט לסרט שתמיד תשמחו לראות שוב ושוב והוא יהפוך לחלק מן הזיכרון הרגשי של חייכם, אף ביקורת מנומקת היטב לא תוכל לנמק, אבל האקס פקטור הזה שהופך סרטים לממורבילים ובלתי נשכחים נמצא בו בכל פריים. אתם תצטרכו להסביר לעצמכם במידה וזה יקרה לכם בצפייה ב"כוח משיכה", והוא יהפוך לסרט "שלכם" לתמיד- אצלי זה היה בדיוק כך.

משחקי שלטון-2011-The Ides of March

אם אתם בעניין האלגנטיות של הסרטים שג'ורג קלוני מביים, זהו עוד סרט לרצועה המכובדת שלו. אחת הסיבות לכך שקלוני הפך לא רק לשחקן שעשה קרוס אובר מוצלח מן הטלוויזיה לקולנוע אלא הפך את עצמו בתוך זמן קצר למוסד קולנועי של ממש היא העובדה שהוא הצהיר על שאיפותיו כבמאי חברתי ופוליטי ולא רק כשחקן כזה- ובתוך זמן קצר סיפק שורה של סרטים תחת השרביט הבימוי שלו שסיפקו קבלות מיידיות. "וידויים של מוח מסוכן", "לילה טוב ובהצלחה" וכעת "משחקי שלטון" היעיל והטוב.

נדמה לי שקלוני במיטבו כשהוא רוצה לומר שהוא לא בידורי, גם בתפקידיו כשחקן- "מייקל קלייטון" ועוד יותר כבמאי. סגנונו המאופק מתאים לסרטים מטלטלים מהסוג הזה. יש משהו בהופעה השקטה והתמיד מכובדת שלו שהולמת אמירות חברתיות נוקבות ומעוררות מחשבה. תפקידו ב"משחקי שלטון" מצטרף לרשימה הזו במקום של כבוד. סיפור של סנאטור המבקש להבחר כנשיא תוך כדי שהוא מוכן לעשות כמעט הכול על מנת לזכות במשרה הנחשקת הוא פורטרט קולנועי קל ומדוייק עבור קלוני השחקן והוא עובר אותו בהצלחה. באופן לא מפתיע אולי הוא בוחר כאן כבמאי את מי שהוא ללא ספק כמעט כפיל שלו מבחינת סגנון המשחק: גם ריאן גוסלינג קנה לעצמו שם בשנים האחרונות בהופעות משחק מתונות, כמעט מדודות ושקולות מדי וסגנון המשחק שלו זהה להפליא לזה של קלוני. כבמאי, בדומה להיצקוק אולי, קלוני יודע בעיקר מה לעשות עם עצמו כשחקן או עם דומים לו ונדמה שהוא עסוק פחות בלביים שחקנים ויותר ברעיון התמטי של הסרט אותו הוא מבקש להביע. במקרה הזה מבקש קלוני לעסוק באיזה מסר של חוסר יושרה המובנה לתפיסתו במונח פוליטיקאי והוא מעביר את המסר הזה באלגנטיות המתבקשת. גיבורו מושחת בדיוק כמו הנפשות הפועלות בסביבתו. המסר העצוב של הסרט בדבר האמירה הידועה של  כוח משחית היא עוצמתו הדרמטית של הסרט המאופק הזה. בסיומו של מסע גילוי אישי, מאבד הפרוטגוניסיט את תומתו ואת עקרונותיו בשם רצונו האישי לכוח. גוסלינג חד המבע, מגלם בסרט איש יחסי ציבור מבריק וקר של הפוליטיקאי המבקש להפוך לנשיא ואשר נקרע בין רצונו להצליח לבין עקרונותיו המוסריים. האם יתפשר?מבחינתו של קלוני הבמאי התוצאה ידועה מראש והחוויה בהעברתה לצופה היא האתגר הבימוי שהוא עומד בו בכבוד רב לטעמי.

הכוח, השררה ומה שהם עושים לאנשים העוטים אותו והרוצים להיות בסביבתם מנטרלת לתפיסתו של קלוני את היכולת של הפוליטקאים להניע שינוי חברתי של ממש. באחד מן הראיונות לקידום הסרט נשאל קלוני האם יש לו שאיפות פוליטיות משל עצמו והאם ירצה יום אחד לחצות את המתרס ולהפוך לפוליטקאי של ממש. קלוני התלוצץ ואמר שגם אם יבחר לעשות כך תמיד עלולה לצוץ איזו "בחורה" מעברו שתשבש את הדימוי הציבורי לכאורה שיש לו בעיני הציבור. בסרט הזה, מבקש קלוני לנתץ משהו עמוק יותר, את התקווה שפוליטיקאי כלשהוא יוכל אי פעם להוביל שינוי כלשהוא של ממש, וככזה שולח מסר עצוב ומדוייק במיוחד על המערכת הפוליטית בארצות הברית.