"יחסי הגומלין בין המדיום הספרותי לזה הקולנועי מפרים במשך עשרות שנים האחד את השני והיו בעצמם תמיד כר נרחב לדיון קולנועי נפרד בפני עצמו. ספרים טובים רבים, הם הסיבה הראשונית ליצירות קולנועיות מופתיות וסרטים רבים הופכים בעצמם לציטטות, ולמקור השראה ספרותי וכל זאת גורם לכךן שאין עוד שתי אומנויות הקשורות כל כך זו בזו כמו הספרות והקולנוע.
מכיוון שעיקרו של כל סרט טוב הוא הכתיבה שלו, הרי שהדיאלוג הזה פשוט הכרחי. הקולנוע, תמיד יישאר אומנות פופולארית ונגישה יותר עבור ההמונים, גם עבור אלו שאינם קוראים, גם עבור אלו שאינם יכולים פשוט לקרוא, והוא מנגיש עבורם עולמות אחרים, שבריאתם תמיד נעשתה על ידי כותבים טובים. כמו בכל קשר שמחמיץ לעיתים, הבעיה היא בעיקר בקולנוע שיודע גם לעבד יצירות מופת ספרותיות לסרטים רעים, רעים במיוחד.
בפער שבין עולמו הפנימי של הכותב לבין אלו הנהנים מפרי יצירתו שוכן עולם ומלואו של דמיון ומקורות השראה אשר לא תמיד מקבל תשומת לב וגם אם כן, ספק אם הוא מובן או ברור דיו. "להציל את מר בנקס" ממקם את עצמו בדיוק על הפער הזה והוא במפתיע אולי, אחת מן היצירות הקולנועיות המרגשות העוסקות בנושא הזה.
"להציל את מיסטר בנקס", מגולל את סיפור המשא ומתן המתיש בין פ.ל. טראביס, הסופרת אשר בראה את דמותה של מרי פופינס אשר הפכה בגלגול הקולנועי שלה לאחת מן ההצלחות הגדולות ביותר שידעו אולפני וולט דיסני, לבין וולט דיסני ג'וניור עצמו אשר לקח על עצמו להפיק את הספר הזה ולהפוך אותו לסרט ויהי מה.
טראביס, רווקה מזדקנת ובודדה נאחזה בזכויות ההסרטה של הספר למעלה מעשרים שנה וסירבה למעצמה ההוליוודית פעם אחר פעם, עד שלבסוף העניקה להם את הזכויות על הספר "מרי פופינס", שהפך לאחת ההצלחות הגדולות של אולפני דיסני בכל הזמנים. הסרט מגולל את רגע ההכרעה במשא ומתן הזה בו מזמין אותה דיסני אל האולפנים בהוליווד, מחבר אותה ליוצרי הסרט ומנסה לגרום לה להבין את חזונו הקולנועי לגבי הסרט. אך טראביס בשלה, היא נאחזת בכל כוחה בזכויות ההסרטה של הספר, מתישה את סביבתה בחוסר נעימות ומסרבת להיפרד ממרי פופינס היקרה שלה.
החירות שלקחו לעצמם יוצרי הסרט לזגזג בין עולמה הפנימי שלי טראביס ומקור השראתה לבין סירובה העיקש להעניק את הזכויות לדיסני נסוב סביב דמותו של מיסטר בנקס, אחת מן הדמויות בספר שהפך בסופו של דבר לסרט. אבל הפרשנות שהם מציעים היא לא פחות מנדירה.
נדמה כי הרצון של אולפני דיסני שהפיקו את "להציל את מיסטר בנקס" להציג את ההיסטוריה הבלתי מסופרת של הפקתו הסבוכה של מרי פופינס הוא אמיתי ונכון והתוצאה בחלקים גדולים שלה מרגשת ומציפה את כל נימי הרגש וקשה מאד להישאר אדיש אליה.
אם הייתם כאן בשנות התשעים, לא יכולתם להתעלם ממעמדה של אמה תומפסון כאחת מן הכוכבות המרכזיות של העשור ההוא. תומפסון בעלת המראה יוצא הדופן שלה והלא הוליוודי בעליל, אחזה בשורה של להיטים קולנועים מוערכים, ["על תבונה ורגישות"] ובכמה הצלחות קופתיות מוכחות עד שנעלמה אל תוך שכחה קולנועית של עשיית סרטים זנוחים וכושלים בעשור האחרון וחבל, כל זה עד שהגיע "להציל את מיסטר בנקס" אשר במובנים רבים יירשם כסוג של קאמבק מרשים ביותר של אחת מן השחקניות הטובות ביותר שידע מסך הקולנוע. נדמה שתומפסון מבינה זאת, כמו פי, אל טראוויס הסופרת האקצנטרית אותה היא מגלמת, גם תומפסון נאחזת בכל דקויות התפקיד ורושמת כאן הופעה גדולה במיוחד, עמוקה, חדה, מדויקת ומטלטלת, שקשה להישאר אדיש אליה, היא מצליחה לפצח את הבדידות הפנימית המובנית המצויה בעולמו של כל כותב והחשש שלו מפני העולם האמיתי, זה שמתפעל מיצירתו בסופו של דבר אך מסרב להבין את הקושי שלו להתחלק עימו בעולם הדמיון שיצר, עבורו- ומקטלג אותו כיצור תמוה בשל כך.
שורה מרשימה של כוכבים גדולים גוייסה לסרט הזה שנדמה שכולם תופסים בו את מקומם הראוי אל מול הכוכבת האמיתית של הסרט הזה, הכתיבה. תוכלו למצוא כאן תום הנקס בתפקיד דיסני עצמו עם הרבה חן שרק הוא מסוגל להביא לתפקיד, את קולין פארל בתפקיד אביה הפרוע של הסופרת, את פול ג'אמטי כנהג לימוזינה טוב לב ומרגש במיוחד, המסיע את הסופרת במסעה בלוס אנג'לס של שנות החמישים. וגם את ריצ'ל גריפיית בתפקיד קטן ומפתיע.
"להציל את מיסטר בנקס", הוא יצירה רגישה, מלאת השראה, שעשויה בטוב טעם הוליוודי מהזן שקולנוע מיין סטרים הוליוודי משובח יודע להנפיק. אם יש לכם סיפור שלא סופר, אם יש לכם סיפור שאתם רוצים לספר, אל תחמיצו את הסרט הזה שיצליח להפתיע אתכם ולהותיר אתכם מתרגשים ומתרפקים על זיכרונות מקורות ההשראה של חייכם שלכם, והוא יעשה זאת פעם אחר פעם בנדירות של הקשב הרגשי שטמון בו לכל אורכו.