משימה בלתי אפשרית: התרסקות-2018-Mission: Impossible – Fallout

בצילומי פפארצי ישנים מצילומי הסרט הראשון בסדרת משימה בלתי אפשרית, משנת 1996, ניתן לראות את כוכבו טום קרוז, בוויכוחים ערים עם בימאי החלק הראשון, בריאן דה פלמה. שמועות עקשניות טענו כי צילומי הסרט היו מלאים עימותים בלתי פוסקים בין הבימאי לכוכבו. קרוז היה אז בשיא מעמדו הקולנועי ורצה כמו רבים מעמיתיו לפתח לעצמו מותג סרטי פעולה מצליח. זה עבד, דמותו של איתן האנט מככבת כעת כבר למעלה מעשרים שנה מהסרט ההוא בהמשכון השישי במספר של מה שהפך למותג סרטי הפעולה הפרטי של קרוז,(הוא משקיע בהפקות הסרטים האלו מהונו האישי במקביל לכך שהוא גורף את חלק הארי של רווחיהם) ולאחת מסדרות הסרטים המצליחות והרווחיות ביותר בעולם כיום.

בוויכוחים הקשים ההם עם בריאן דה פלמה על סט הסרט הראשון היתה אמירה ברורה של כוכבו, הסרט הוא אני, אתה, רק עובד כאן. דה פלמה הנחשב לאחד מבימאי המותחנים המצויינים ביותר בסביבה, לא חזר imagesלעבוד עם קרוז מאז, וקרוז הפליג אל תוך החזון שלו תוך שהוא מקפיד להחליף את הבימאים העובדים עימו בהמשכי הסדרה ולעבוד בכל פעם עם מי שנחשב הטאלנט הלוהט של אותה התקופה בבימוי סרטי פעולה. אתם לא זוכרים את השם? זו בדיוק המטרה, משימה בלתי אפשרית היא נדבך מרכזי בנרטיב הכוכבות של טום קרוז, אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים ביותר המקפיד במשך שנים לטפח ביעילות את המותג שלו, המייצג במובנים רבים את הנעורים האמריקאים. הכוכב טוב המראה נחשב במשך שנים למי שהופעתו החיצונית משרתת בצורה ישירה את סרטיו, הוא הרבה לגלם צעירים מרדניים, פורצי גבולות אך בו בעת טובי לב וערכיים. למעט סרט אחד(מפתיע ומשובח) משנת 2004, Collateral  בו גילם קרוז את דמות הנבל, הרי שקרוז מצמיד את עצמו ואת הנרטיב הקולנועי שלו לגירסה המצפונית, והערכית של הגיבור האמריקאי הקלאסי, בדומה לאלו שהתקיימו בז'אנר האמריקאי ביותר, המערבון.

קרוז הוא כוכב הקולנוע האחרון שפרץ והפך לכוכב כה משמעותי טרם עידן האינטרנט, ב 1995 הנחשבת לשנה שבה פרץ האינטרנט לחייהם של משתמשים רבים ברחבי העולם, קרוז כבר היה כוכב גדול השומר בקפדנות על הדימוי שלו, על הופעותיו הציבוריות המדודות ועל אפילה מחושבת סביב חייו הפרטיים. בדומה לכוכבי הקולנוע הגדולים ביותר שידעה הוליווד בתור הזהב של הוליווד בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, קרוז, והאולפנים בהם עבד(בעיקר זכורה השותפות רבת השנים שלו עם פארמאונט) טיפחו ושלטו בדימוי הצעיר הנצחי, ה All american boy בעל החיוך הבלתי אפשרי החושף שיניים צחורות מטופחות. בניגוד לכוכבים רבים אחרים טובי מראה, לקרוז גם יכולות משחק מרשימות במיוחד. אך העשור האחרון מוצא את קרוז מתקשה להמשיך ולשמור על הדימוי הצחור והנקי כל כך, האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים חדירה בלתי פוסקת לחיי הסלבריאטים והכוכבים ההוליוודים בין אם יאפשרו אותה או לא, שני גירושים מתוקשרים,(רק בחמש עשרה השנים האלו, בתחילת הקריירה היה נשוי גם למימי רוג'רס), האחד מניקול קידמן והשני מקייתי הולמס יצרו בעייה מבחינת יחסי הציבור של הכוכב שתדמיתו הייתה נקיה כמעט תמיד, ואז הגיע הסיינטולוגיה וכלא האמונה, סרט הדוקו המוערך של HBO אשר סימן את קרוז כדמות בעייתית בלשון המעטה והגחיך את הקשר רב השנים שלו עם כת הסינטולוגייה, אשר על פי הסרט שולטת בו ובחייו הפרטיים (המורכבים יש יאמרו?) ללא מעצורים, תוך שהיא מנצלת את דימויו ואת כוח הכוכבות שלה לתועלתו.

הסרטים של טום קרוז, שהספיק לעבוד עם טובי הבימאים בעולם, בשלושים שנות מעמד המגה כוכב שלו, ולייצר הופעות משחק משמעותיות ומוערכות מאד בסרטים כגון "איש הגשם", "כמה בחורים טובים", "עינים עצומות לרווחה" "ג'רי מגוויאר" ועוד רבים אחרים מספור, כבר אינם בנמצא במנעד מכלול האוטר הנוכחי שלו בעשור האחרון. הבחירות שלו כעת הן בעיקר סביב סרטים בהפקתו, ורובם ככולם סרטי פעולה פושרים פחות או יותר שכפי שהם עולים לקולנוע כך הם נעלמים, גם אם חלקם מצליח באופן יחסי, הרי שאין להם משקל סגולי רב מבחינה אומנותית. וכן, פעם בכמה שנים הוא משחרר המשך נוסף בסדרת סרטי משימה בלתי אפשרית, ובכל פעם ההמשך מנסה להתעלות על קודמו או לפחות להיות משווק ככזה המבטיח לשבור שוב ושוב שיאי פעולה והרפתקאות חדשים. סרטים אחרים שלו, החורגים מתחומי הזיכיון הפופולארי הזה, שלא כבעבר, נכשלים קופתית.

הקריירה ארוכת השנים של קרוז נתקלה בלא מעט מכשולים ועימותים, בעיקר סביב היותו כוכב קולנוע רווחי במיוחד, המבקש לשמור בקנאות לא רק על תדמיתו אלא גם על מעמדו בזירה העולמית המשתנה של כשרונות צעירים חדשים. סדרת הסרטים הזו משרתת את קרוז להגיע לקהלים חדשים כל הזמן בדגש על קהלים צעירים בכל רחבי העולם, בעוד שצופים צעירים בגילאי 14-18 לא יזהו בשמם את מרבית עמיתיו של קרוז לכוכבות בשנות התשעים שחלק גדול מהם נשכח, הרי שקרוז פופולארי מאד עדין בכל העולם בזכות הזיכיון הזה. אך בדומה באופן מסויים, לג'וני דפ, בן דורו, הרי מעמד הכוכב שלו נשחק לא רק בגלל חוסר המשמעות של סרטיו, אלא גם בשל מה שנחשב להתנהלות תמוהה פעמים רבות.  עד כמה שהמשפט הזה ישמע אולי מוזר, קרוז, אחד מן הכוכבים הגדולים והוואלידים ביותר בתולדות הוליווד חווה בשנים האחרונות את רגע היציאה שלו מליגת העל של כוכבי הקולנוע. אין לטעות, הוא יהיה מפורסם עד סוף חייו, וימשיך להיות כוכב קולנוע איקונוגראפי, אבל חשיבותו וחשיבות הסרטים שהוא עושה על מסך הצלולויאד, פוחתת בעקומה ברורה כלפי מטה מסיבה אחת מרכזית, נרטיב הכוכבות שלו: המורכב מדימוי הצעיר הנצחי, אינו יכול לדבר אחד מרכזי, הזמן.

קרוז הוא בן חמישים ושש כעת, וגם אם הוא אוחז במראה חיצוני מוקפד, שמור ומטופח במיוחד, יש שיאמרו אפילו בשנים האחרונות, מטופח מדי, מנותח מדי?, צריך להודות, הופעתו על המסך אינה משדרת את אותן האנרגיות והחיוניות עוצרת הנשימה שהיתה לשחקן עד לאמצע שנות הארבעים שלו לפחות.  צעיר הוא כבר לא. כולם מתבגרים כידוע, אך למי שלגילו הייתה משמעות קריטיב על נרטיב הכוכבות שלו, מדובר בבעיה בלתי הפיכה.אבל גם כאן הוא מצליח להפתיע באופן מסויים: משימה בלתי אפשרית 6, הסרט נשוא המאמר הזה הוא מופע מרהיב של כוכב המתאמץ בכל כוחו להישאר רלוונטי. ההשקעה הפיזית האדיריה שלו בסרט, והעובדה שהוא עדין במעמד המאפשר לו להפיק סרטים עתירי תקציב, עם טובים הכוחות הקיימים בכל תחום בקולנוע מייצרת עוד סרט שהוא הנאת קיץ סוחפת לחלוטין וכמעט חפה מפגמים. הקצב של הסרט, הראוותנות שלו והתחושה שהוא אירוע אקשן נוצץ על גבול המושלם היא הקטליזטור המרכזי להינות ממנו. העובדה שאין לו משקל סגולי תרבותי, ושישכח כמה דקות לאחר הצפייה, אינה ברת חשיבות כלל או  לחלופין אינה פקטור הפוגם בהנאת הצפייה בו. נדמה שהערך הסובלימינאלי של הסרט טמון דווקא בעובדה שברובד הזה, המלחמה של כוכב הקולנוע שאיבד את נעורי הנצח שלו, אך מסרב להכיר בכך, מהנה לא פחות מן הסרט עצמו ולעיתים אפילו מעוררת השתאות. לקרוז כך מסתבר יש עוד כמה קלפים בשרוול בהקשר הזה. אם ינתב אותן להופעות דרמטיות משובחות כפי שידעה הקריירה שלו בעבר, יתכן שיכול להמשיך ולהיות גם רלוונטי יותר, אבל בשביל זה, הוא יצטרך לחפש תפקידים של גברים "בוגרים יותר", כרגע הוא מאותת שאין לו שום כוונה להכיר בגילו הפייזולוגי ולנדוד למחוזות הללו. כל שנותר הוא להינות מסרט הבום בום הזה ודי.

 

קצה המחר-Edge of Tomorrow -2014

אני מתקשה לראות כיצד טום קרוז יצליח להחזיר בקופות את ההשקעה האדירה בסרט הזה שעומדת על לא פחות מ 178 מליון דולר!. כן רואים אותם על המסך, פשוט לא ברור מה בדיוק עשו איתם.  כשאתה MV5BNDA0OTE4NzM1MFE@._V1_SX214_AL_בצרות, כמו במקרה של כוכב העל הזה, כדאי לפנות לנוסחה קיימת. אי שם בשנות התשעים צצה לה קומדיה מקורית למדי, ]תנו לי לנחש שגם היא מן הסתם התבססה על רעיון קיים[, בכיכובה של אנדי מקדואל, קראו לה Groundhog Day ובתרגום קלוקל אופייני, "להתעורר אתמול בבוקר", הרעיון של הקומדיה המצליחה ההיא' היה מסע בזמן שאפשר לגיבוריו להתעורר שוב ושוב לאותו בוקר עד שיכלו בעצם לתקן את מה שנדרש מחיי האהבה שלהם. בבוטות אופיינית ללהיטי ענק הוליוודים, הרעיון כולו נשאל ועבר את הטרנספורמציה הנדרשת, טום קרוז, פשוט צריך לתקן את העולם, בכל בוקר מחדש. [מערכות יחסים ארוכות שנים עם נשים, כידוע, הן לא הצד החזק שלו].

קרוז הוא לא רק כוכב גדול, הוא גם שחקן מצוין ויעיל, שכמו גרושתו המפורסמת ביותר, ניקול קידמן, נלחם בשנים האחרונות לשמר את סטטוס מעמד כוכב העל המתפורר שלו. יותר מדי שערוריות, מעט מדי סרטים טובים, וגיל חמישים פלוס שכנראה שעושה לכוכבי קולנוע גבריים את מה שהוא עושה לכוכבות שחוצות את גיל הארבעים, מבחינת משיכה קופתית.

קחו את כל התמהיל הזה, הוסיפו לו סרט שאין לו נשמה של ממש בבסיסו, כוכבת משנה, אמילי בלנט, שהיא לכ הדעות שחקנית נהדרת, מצחיקנית אמיתית ["השטן אוהב פראדה"] וגם שחקנית דרמטית לא רעה, אך אבוי, היא אוחזת בלוק של עקרת בית וחסרת סקל אפיל לחלוטין ככוכבת משנה ועזר כנגדו. לעתים הופעתה בתפקיד אמזונה נשית, הלוחמת ביצורי החלל, מעורר גיחוך לא קטן בחלק גדול של הסצנות בהן היא מופיע. התוצאה הסופית בכללותה, היא עוד סרט בינוני במיוחד עם תקציב גדול שלא בדיוק מצליח לרתק או לעניין.

אם דחוף לכם לראות עוד סרט בו אנו בני האדם, נלחמים שוב במוטציות ירוקות או מה שזה לא יהיה שפלאי הטכנולוגיה יוצרות אותן ומקימות אותן על המסך, אתם יכולים להרוג שעתיים. מצד שני גם לקחת קורס מקרמה ולהתקדם בו יכול להיות רעיון יעיל יותר.

מכמה בחינות הסרט הזה אולי טוב יותר מסרט המדע הבדיוני הקודם של קרוז, "אבדון", שכן הוא נדמה לפחות קוהרנטי יותר מהבחינה העלילתית. אך מהרבה מאד בחינות הוא דומה לו, אין לתפקיד אותו מגלם קרוז כל מניע רגשי של ממש, מהזן שאמון על פיתוח עלילתי של כל סרט פעולה או דרמה טובה.

קרוז מצוין כמעט בכל ז'אנר בו הוא מחליט לקחת חלק, אולי הרצון שלו לשחזר את ההצלחה הכלכלית והביקורתית האדירה של Minority report' "דוח מיוחד", אותו עשה עם שפילברג בתחילת שנות האלפיים, דוחף אותו לגעת בז'אנר המדע הבדיוני פעמיים בתוך שנתיים. אבל לשתי הפקות הענק האלו, "אבדון", ו "קצה המחר" אין את הלב הדרמטי הפועם המדויק שהיה ל"דו"ח מיוחד".

קרוז שחצה את גיל החמישים מתחיל להראות סימנים ויזואלים  לאובדן מראה נעורי הנצח האלו שכל כך פרסמו אותו. במקום לקחת את הנתיב הטוב של דרמות מוקפדות, שאולי אפילו יביאו לו את האוסקר הנכסף, הוא בוחר בשנים האחרונות בהפקות מגלומניות חסרות לב או נשמה, הן עתירות תקציב מהזן הרע שכמו מאתגר כל הזמן את הצופים ואומר, אני טום קרוז, אחד מן הכוכבים הקופתיים הגדולים ביותר שידע מסך הכסף, ואני יכול עדין לעשות את הסרטים האלו.

הסיכון בסרטים הכל כך יקרים הללו, שכפסע בינם לבין כשלון מהדהד בשל ההשקעה הכספית האדירה בהם. גם אם הם מחזירים את ההשקעה הטמונה בהם, קשה להם בעידן הנוכחי, בו יוצאים כמה סרטים כאלו בכל קיץ לבלוט ולהפוך לסרטים שיהפכו ללהיטים אדירים. אין ל"קצה המחר", שום סיכוי להפוך ללהיט קופתי ענק, הוצאות ההפקה האדירות האלו שהוציאו בסופו של דבר מוצר בינוני, שלא לומר, תמוהה לא יאפשרו לו להמריא. לא כל "טיטניק" [שנעשה בתקציב דומה], מכניס בקופות מליארד דולר. חלקם פשוט שוקעים.

נדמה כי קרוז הולך לרשום לעצמו עוד כישלון קופתי מפואר או לכל היותר הצלחה בינונית סתמית בסרט שאין לי ספק שלא ייזכר כלל במכלול האוטר של יצירתו.