מונרו, הכוכבת הנשית האולטימטיבית

במובנים רבים מרילין מונרו, אשר מתה בגיל 36 בשיא תהילתה, היא הכוכבת ההוליוודית האולטימטיבית.

חייה היו "החומר ממנו עשויים אגדות" והתהילה והכוכבות, מתגלמים במובנים רבים בדמותה האיקונוגרפית הידועה לרבים ברחבי העולם גם כחמישים שנה לאחר מותה.

076מונרו, נורמה ג'ין בייקר בשמה המקורי, נולדה ב 1926, גודלה על ידי זרים ומשפחות אומנות לאחר שננטשה על ידי אימה, ולא הכירה מעולם את אביה, מה שהפך את ילדותה לבודדת מאד וחסרת יציבות, לגורמים אלו תהיה השפעה מכריעה על שאפתנותה מחד ועל אישיותה המעורערת ושובת הלב בו בעת. מונרו אשר פילסה את דרכה בהוליווד כשחקנית חוזה באולפנים שונים, הפכה בסופו של דבר לכוכבת הגדולה ביותר של  MGM בסוף עידן שיטת האולפנים. היא צמחה מתפקידים קטנים של כוכבנית והפכה במהירות יחסית לכוכבת הגדולה ביותר של האולפן, ובסופו של דבר לכוכבת הגדולה ביותר בעולם אשר מליונים ביקשו לצפות בסרטיה, שהפכו לריווחים ביותר וזימנו לה אפשרות לעבוד עם הכוכבים הגדולים ביותר של תקופתה, הן בתחום המשחק והן בתחום הבימוי.

מונרו חלמה את חלום הכוכבות מגיל צעיר כדרך לרפא את נפשה המסוכסכת במובנים רבים. היא האמינה בחלום הכוכבות כמקום בו שאיפותיה יוכלו להגיע לידי ביטוי, וכשרונותיה בתחום השירה והמשחק יוכלו לבוא לידי ביטוי.

התהילה נתפסה על ידי מונרו כדרך לקבל אישור לנחיצותה ולערכה בעולם, אך לתהילה היה גם צד הפכפך עימו נאלצה מונרו להתמודד בעתיד.

מונרו החלה לקבל תפקידים קטנים כבר בסוף שנות הארבעים של המאה הקודם. מראה המצודד, לא נתפס כייחודי, והיא הושמטה מן החוזה שלה לאחר שתי הופעות קצרות בלבד שלא עוררו עניין רב. גם אולפני קולומביה שלקחו אותה לאחר מכן, נפטרו ממנה במהירות.

תחושת הערך העצמי של מונרו, לא הייתה גבוה במיוחד, והיא נעזרה לאורך כל חייה בדמויות של מנטורים, חלקם טובים אך אחרים הרסניים. מונרו לא חשבה שהיא טובה מספיק, וסמכה רבות על דמויות אשר ילוו אותה לאורך הקריירה בכל אספקט מקצועי, סוכנים, מנהלים וקואצ'רים למשחק. רבים מהם ניצלו את הקרבה אליה לתועלתם האישית ואת התלותיות הגדולה שפיתחה כלפיהם.

הופעה קטנה בסרט של האחים מרקס בתפקיד נשי מפתה, הצליחה לתפוס את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות בעיר הסרטים. מונרו, חיפשה את קרבתם של בעלי תפקידים ואנשים בעלי כוח בעיר הסרטים שיכלו לתפיסתה לקדם את הקריירה שלה. זה יהיה דפוס שיישאר עמה לאורך כל חייה והיא תעריץ אנשים בעלי כוח שישרתו את המסלול שלה, רבים מהם היו מבוגרים ממנה.

אספלט הג'ונגל של הבמאי המעורך ג'ון יוסטון בשנת 1950 נחשב לתפקיד המשמעותי הראשון שלה שלאחריו, הבחינה בה עיר הסרטים. הופעתה בו היא רגע הפריצה של תהליך הכוכבות שלה ויצירת הנדבך הראשון בתהליך הכוכבות שלה. מונרו לא בחלה בשום אירוע של יחסי ציבור שיכול היה להגביר את חשיפתה לציבור. תפקידה הקטן בסרט הכול אודות חווה, לצידה של בטי דיוויס, סייע גם הוא לחשיפתה ולהשתתפותה בסרטים מרכזיים יותר.

החוזה שלה באולפני FOX    הביא לה חשיפה גדולה אך גם סייע ביצירת דימוי כוכבות בעייתי עבורה בעתיד שיקשה עליה לקבל תפקידים טובים/איכותיים. מחד, היא נחשפה בסרטים רבים, אך כמעט תמיד באותו תפקיד של בלונדינית קלה להשגה ולא חכמה במיוחד. אך מונרו ידעה ל"תבל" גם תפקידים אלו ולהביא ניצוץ מיוחד וייחודי אשר זוהה עמה והפך אותה לזכירה מאד עבור הצופים.

שדים מן העבר

Marilyn Monroeמונרו הצטלמה בתחילת דרכה בצילומי עירום חושפניים, צילומים אלו דלפו כשהחלה תהילה לנסוק ובאופן מפתיע ביותר, לא פגעו בקריירה שלה, למרות ערכי המוסר השמרניים של התקופה, אלא להיפך, העצימו את תהילתה באופן עקיף וסייעו לבסס אותה כאלילת מין מפתה, חושנית ונערצת על ידי מיליוני גברים ברחבי העולם. במובנים רבים, תשובתה בה הצדיקה את הצילומים מכיוון שהייתה מרוששת ונזקקה לכסף, אף זיכתה אותה באהדה ציבורית רחבה ונתפסה כאמינה. ראשי האולפנים שחשבו להיפטר ממנה עקב השערורייה הבינו כי בידיהם שערוריית יחסי ציבור אותה יוכלו למנף באופן חיובי עבור הכוכבת העולה שלהם.

מונרו והמצלמה

עבור מונרו, המצלמה הייתה תראפויטית. היא התמסרה לחלוטין לזו, ולתצלומיה, כמו גם לסרטיה, גם לרעים שבהם הייתה משיכה ממגנטת עבור צופים רבים ברחבי העולם.

בפער שבין חוסר הביטחון של נורמה ג'ין בייקר, בתהליך יצירת הכוכבת "מרילין מונרו", היא התקיימה כישות חסרת ביטחון מאד, אך ככוכבת, הקרינה ביטחון רב בהופעותיה על המסך, חלקן היו בלתי נשכחות ונחקקו בזיכרון הקולקטיבי. נדמה כי מונרו, יותר מכולם האמינה באשליית הכוכבות אשר יצרו עבורה בכירי האולפנים, אך התקשתה לתפקד כאדם פרטי בשל הדימוי הכוכבני המיני שהוצמד לה וחיי האישים סבלו מכך. לוח השנה עם תצלומי העירום של מונרו, ותצלומי יחסי הציבור שלה, כמו כל מוצר אחר שנקשר בשמה נהנים ממכירות אדירות ברחבי העולם עד היום ומפרסמים רבים עושים שימוש בשמה עבור מוצרים חדשים לחלוטין. נדמה כי קסמה בהקשר זה ומעמדה האיקונוגרפי, הפך אותה לעל זמני, אך הייתה זו ההתמסרות שלה למצלמה, עימה ניהלה מערכת יחסים של ממש, שהפכה את הצילומים בהם השתתפה, לחסרי גיל.

הצד ההפכפך של התהילה

ככל שגדלה תהילתה של מונרו, כך גדל חוסר הביטחון האישי שלה. היא חששה למעמדה ולהופעותיה בסרטים וככל שהתבגרה חיפשה להיחלץ מנרטיב הכוכבות הכובל שלה שתייג אותה כבלונדינית טיפשה, קלה להשגה ובעיקר כשחקנית "לא רצינית". מונרו חיפשה תפקידים מורכבים יותר, כמו גם הכרה כשחקנית אופי "רצינית" אך הוליווד התקשה להעניק לה את ההכרה הזו והיא לוהקה שוב ושוב בתפקידים מיניים מפתים אשר היו מזוהים עימה, ואשר בהם רצה הציבור לראותה.

מערכות יחסים כושלות, שחלקן הסתיימו בנישואין עקרים וחלקן רק גרמו להשפלתה הפומבית(הרומן של עם ג'ק קנדי ואחיו) לא סייעו להגביר את ביטחונה העצמי. חלומה להרות ולהפוך לאם נכשל פעם אחר פעם והיא התמכרה בשנים האחרונות הן לטיפה המרה והן לתרופות מרשם רבות שהאולפנים וכל מי שסבב אותה סייע לה להשיג מתוך מטרה לשמור עליה תפקודית.

חמים וטעים של בילי ווילדר נחשב בעיני רבים לסרטה החשוב ביותר מכיוון שסייע לה להציג גם מנעד קומי רחב, ובו בעת קיבע את דמותה המינית הנחשקת כמושגת ואפשרית לכאורה עבור צופים רבים. מונרו עצמה, לא הוזמנה למסיבת הסיום של הסרט שכן בימאי הסרט בילי ווילדר זעם על איחוריה התכופים לאתר ההסרטה, אלו נבעו מחוסר ביטחון אך רבים ראו בהם חוסר מקצועיות.

סרטה האחרון שהושלם, the misfits ( ג'ון יוסטון, 1961) היה מתנת פרידה מבעלה לזמן קצר המחזאי ארתור מילר שכתב עבורה את התסריט. הופעתו בו קודרת מאד ושונה מהדימוי שהציבור הכיר. כישלונו היחסי של הסרט וחוסר הרצון שלו לראות את מונרו שלא בתפקידה השגרתיים, פגע במונרו וערער את בטחונה העצמי הנמוך ממילא.

 

סוף המסע- הסרט שלא הושלם מעולם

 

We the stars, like the stars demand the right to twinkle, את המשפט הזה אמרה מונרו כאשר התבקשה להסביר את האיחורים הרבים שלה ואת העדרויותיה התכופות מסט סרטה האחרון שלא הושלם מעולם something's got to give (1963) לצידו של דין מרטין. מונרו הגיע לאחד עשר ימי צילום בלבד והשביתה את ההפקה כולה למשך חודש שלם. אולפני MGM נקטו בצעד לא שגרתי ופיטרו את הכוכבת שלהם, אך החזירו אותה מיד לעבודה בלחץ הציבורי האדיר של מעריציה שביקשו מהם למחול לכוכבת והכוכב שלצידה. ימים ספורים בלבד לאחר שהודיעו על החזרתה לעבודה, מתה מונרו במוות אפוף מסתורין אשר לגבי סיבותיו עד היום הדעות חלוקות. צילומי הסרט לא הושלמו מעולם.

מהו סוד הקסם של מרילין מונרו?

מונרו הייתה בלתי מושגת מחד, אלילת מין הוליוודית טיפוסית לכאורה אך הצליחה לייצר פרסונה קולנועית שלא הייתה בהכרח שבלונית וחד מימדית. דמותה המינית המפתה אך בו בעת הפגיעה הצליחה במהלך חייה הקצרים, בסיוע מכונת הכוכבות ההוליוודית לייצר אהדה אדירה ופופולאריות לה לא זכתה אף כוכבת אחרת מאז.

לצד היותה "גדולה מהחיים" מינית ובלתי מושגת. מונרו הצליחה לשדר בהופעותיה על מסך הקולנוע גם נגישות ורגישות רבה שגרמו להופעותיה בסרטים להיתפס כאמינות ובלתי מרוחקות.  

סיפור חייה הרגשיים השבירים והעדויות הרבות שנצברו לגביהן, גם הם מזינים את המיתולוגיה לגביה. הכוכבת הגדולה ביותר בעולם מתה בודדה, ללא איש שיבין ללבה או יהיה לצידה בליל מותה. העובדה שמונרו נשארה כוכבת עד היום, כחמישים שנה לאחר מותה ודורות חדשים של מעריצים ברחבי העולם נחשפים לדמותה המצולמת, לסרטיה ולסיפורה נותר במובנים ללא הסבר מדויק או מוחלט, אך אותו האלמנט החמקמק שאינו מאפשר להצביע ברורה מה הופך אדם בשר ודם לכוכב על זמני, נותר פתוח לדיון. מותה בגיל 36, העובדה שלא הזדקנה על המסך אלא נותרה צעירה ואיקונית תורמים לעובדת היותה אלמותית, אין בכך ספק, אבל מונרו לא הייתה הכוכבת היחידה שמתה צעירה, רבות אחרות נשכחו מלב הציבור בעוד דמותה של מונרו, כמי שמסמלת את תהילת הכוכבות, האלמנט החמקמק והבלתי מוסבר שלה, וכוח המשיכה, ה E factor  של דמותה נותרו פתוחים לפרשנות ולפיענוח של חוקרי קולנוע עד היום.

 

 

 

המלצה לצפייה:

דוקומנטרי עם אפשרות כתוביות בעברית ביוטיוב: Marilyn Monroe: Beyond The Legend

https://www.youtube.com/watch?v=lIfuJioOeJk

 

 

השבוע שלי עם מרילין-2011-My Week with Marilyn

לטעמי, סרטו של סיימון קרטיס הוא היצירה הקולנועית המענגת ביותר של שנת 2011.  אוהבי ההיסטוריה הפילומוגרפית של אלילת המין האייקונית, חובבי קולנוע הבקיאים בפרטים וסתם אנשים שפשוט אוהבים קולנוע משובח, חד ומדוייק- יקבלו בסרט הזה תמורה מלאה לכספם מהזן הנדיר שמגיע פעם בכמה שנים.

עלילת הסרט נסבה סביב הפקת סרטו של לורנס אוליביה: "הנסיך ונערת השעשועים" באמצע שנות החמישים. זו היתה הפקה גרנדיוזית וכושלת משהו אשר נשענה על כוח הכוכבות של מרלין מונרו, שהיתה אז בשיא הקריירה שלה. מונרו אשר הגיע אל סט הצילומים מלווה בבעלה דאז, הסופר ארתור מילר, וככל הנראה הפילה במהלכם באופן טבעי את הריונה ממנו, הפגינה את מלוא המורכבות של אישיותה השברירית והשנויה במחלוקת. הסרט מבוסס על ספר זכרונותיו של עוזר הפקה זוטר אשר פילס דרך לכמה ימים אל תוך ליבה, והפך לאיש סודה ואמונה של הכוכבת המעורערת לכמה רגעים, כמו רבים אחרים לפניו ואחריו.

האיזכורים הקולנועיים הרפלקסיבים של דמותה של מונרו רבים מספור. כאייקון הגדול ביותר של תרבות הפופ והקולנוע, נעשו לא מעט סרטים על תקופות שונות בחייה, או לחלופין הופעות אורח של דמותה שולבו בעלילות רבות מספור של סרטים אחרים.

זהו לא רק הסרט השלם והמלא ביותר בניתוח פרסונת הכוכבת המרתקת כל כך של מונרו, זהו אחד הסרטים הטובים ביותר לטעמי בהצגת המורכבות של תופעת הכוכבות ברמת הרבדים שהוא מציג.

יש משהו מאד מדוייק, עדין ושלם בתיאור דמותה של הכוכבת הבלונדינית אשר משגעת למשך כמה שבועות בודדים את הממלכה הבריטית באמצע שנות החמישים, בהגעתה לבריטניה לצילומי הסרט. מלבד שיחזור סצינות מדוייק מתוך ה"נסיך ונערת השעשועים" שהפך בסופו של דבר לסרט זניח למדי בתולדות הקולנוע- הסרט מציע מבט רגיש וחודרני על הצביעות המרכיבה את התהילה ואת עולם הבידור. הסגידה לדמותה חסרת הבטחון של מונרו שתמיד לוותה באופן צמוד על ידי אינטרסנטים שרצו להפיק ממנה את המירב, מתוארת בסרט הזה היטב והתנהלותה של מונרו חסרת הבטחון בתוך מבול האינטרסים המקיף אותה נוגע ללב. החל במורת המשחק של, פולה שטרסברג ששלטה בה בצורה נפשית כמעט מלאה, יצר הכיבוש של לורנס אוליביה [המגולם בצורה נפלאה על ידי קנת בראנה], וכלה בשותפיה העסקיים- כולם רצו חלק ממונרו שהיתה תמיד באיזור דמדומים נפשי על סף חוסר שפיות ושבריריות.

המשוואה של עליית כוכבה אל מול התמוטטות החוסן הנפשי שלה הוא פאן מרתק הנמצא גם כן בליבת הסרט הזה. מונרו מחליטה לבחור בעוזר ההפקה הצעיר כבן ברית בהפקה שאנשיה עוינים את חוסר הבטחון וההתנהגות הנירוטית שהיא מביאה עימה לסט הצילומים. היא מנצלת את מלוא כוח הנשיות והכוכבות שלה על מנת להקסים את הצעיר ולרתום אותו למטרותיה, כמו כוכבת אמיתית- היא משילה את פרסונת הכוכבת שלה ולובשת אותה מחדש כמו זיקית במחול שדים שאין לה בעצם אופציה אמיתית אחרת מלבדו לנהל את חייה.

אני מרגיש שאין לי מספיק שבחים על הסרט היפיפה הזה, הוא מצולם וכתוב בצורה שרק אוהבי קולנוע אמיתי ידעו להעריך. קאסט השחקנים המרשים שלו כולל את ג'ודי דנץ, דרק ג'קובי, קנת בראנה, בתפקיד לורנס אולביה הנוקשה וג'וליה אורמונד המצויינת בתפקיד אישתו הזנוחה של אוליביה, שחקנית הקולנוע ויוויאן לי.

ויוויאן לי, מי שעשור בדיוק לפני צילומי "הנסיך ונערת השעשועים" היתה כוכבת הקולנוע הגדולה בעולם כאשר כיכבה ב"חלף עם הרוח" ,נאלצת להתמודד עם החלטת בעלה שלא ללהק אותה בסרט למרות הצלחתה בעיבוד הבימתי שקדם לו רק מכיוון שזה האחרון ביקשה לעבוד עם מונרו ובשל גילה המתקדם שלה.  אורמונד בתפקיד קטן ונוגע ללב מזכירה לצופה לרגע שכוכבות, חולפת, הן בתפקיד שהיא מגלמת והן בעצמה היא,מי שהיתה הבטחה גדולה של כוכבות לפני חמש עשרה שנים התפוגגה בעצמה לתפקידים קטנים.

בתפקידים הראשים אדי רדמיין המצויין, כעוזר הבמאי מוכה האבהבים מגלם אב טיפוס של צעיר העובר חוויה משנת חיים מרגש בתחושה של נאיביות וראשוניות שהוא מביא למסך. אך ללא ספק, זו היא הופעת המשחק הטובה ביותר של השנה בעיני השמורה לשחקנית הראשית של הסרט, מישל וויליאמס.

וויליאמס רושמת לעצמה שיא אישי נדיר וחד פעמי, זו היא ההופעה הטובה והמורכבת ביותר בקריירה שלה והאופן בו היא מגלמת את מונרו מתעתע, מטריד, משכנע ובעיקר מרגש בכל פריים ופריים שהיא מופיעה בו על המסך. מי שראה סרטים רבים של מונרו לא רק שיתרשם מהדמיון הפיזי של המחוות המדוייקות שלה אלא גם יתרגש ממש מהדרך המשובחת בה היא מגלמת את המורכבות הרגשית המפורסמת, של מי שהיתה ונשארה הכוכבת הגדולה ביותר שידע הקולנוע באופן כל כך משכנע שללא מעט רגעים יש איזו תחושה שמונרו, כמה לתחייה לשעה וחצי של משהו שהיה לה מאד חשוב לומר לגבי עצמה.

זהו הישג מפעים של וויליאמס שלאחריו ככל הנראה היא ביצעה בעצמה את הכניסה לפנתיאון הכל כך שביר של מה שהופך שחקנית לכוכבת גדולה.

השבוע שלי עם מרלין הוא חוויה קולנועית שנוגעת בכל החושים ובכל נימי הרגש, בעדינות ובהתרסה גדולה בו בעת.