טום קרוז-1962

  • אחרון הענקים?

טום קרוז הוא אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים ביותר שידע המסך הגדול, הוא מחזיק במספר מכובד של שיאים כלכליים בכל הקשור לתעשייה הזו.  לא רק שכיכב ב 13 סרטים שהכניסו מעל למאה מליון דולר, הו גם יצר שני שיאים נוספים של חמישה סרטים ברצף שהכניסו את הסכום הזה, ואחר כך שבר אותו במו ידיו כאשר בשנות האלפיים יצאו שישה סרטים שלו ברצף שהכניסו את הסכום הזה.

בכל קנה מידה, למעט גובהו הזעיר, טום קרוז הוא אחד מן הכוכבים הריווחים ביותר שראתה תעשיית הקולנוע ההוליוודית מעודה.

הופעת הבכורה הקולנועית של הנער טוב המראה הייתה הזה[שהיה אז קרוז] היתה כבר בשנת 1981 בסרטו של פרנקו זפירילי, "אהבת בוסר" כשהוא בן 19 בלבד. הגם שהיה מדובר בתפקיד זעיר, זו הייתה הדפיקה על הדלת של מי שעתיד בתוך כחמש שנים להפוך לכוכב ענק בקולנוע האמריקאי ולאייקון של ממש בתרבות הפופ האמריקאית.

קרוז, שהתעתד בילדותו להפוך לכומר, מגיע מבית קתולי אדוק והוא אח לשלוש אחיות ואם אשר נדדו במהלך ילדותם במדינות שונות, אביו, שצוטט על ידיו כ"בריון" לא היה בתמונה וקרוז הצעיר סבל מהצקות בלתי פוסקות כמעט בכל בתי הספר בהם למד. לאחר שהמשפחה התיישבה בניו ג'רסי כשהיה בן 15 לערך החל הפרק היציב יותר בחייו והוא החל לגלות עניין בלימודי דרמה.

הגם שהופעת הבכורה שלו' בסרט "אהבת בוסר"' כמעט זניחה, הרי שהיא פילסה לו את הדרך לתפקידים נוספים,  על פי האגדה האורבנית, את השורות שלו בסרט "TAPS" קיבל לאחר שנבחר מתוך שורת ניצבים לאחר שהשחקן שהיה אמור לומר אותם חלה. אבל הפריצה האמיתית שלו לתודעה החלה עם כיכובו בסרט "שעשועים מסוכנים", לצידה של רבקה דה מורני. קרוז מגלם בן תפנוקים אשר מתאהב בנערת ליווי[מורני]. אחרי לילה פרוע במיוחד, בו הוא נשאר לבדו בבית ומזמן אותה אליו. הסצינה הזכירה ביותר בסרט הזה הייתה ונשארה ריקוד ספונטני ופרוע של קרוז בתחתונים לבנים. זה היה רגע בריאת הכוכבות שלו, והוא צוטט מאז בעשרות יצירות ופרודיות שונות.

קרוז הופיע בסוג של תזמון מדוייק מבחינה כרונולוגית היסטורית. המסך הגדול היה זקוק לכוכב גברי מוביל ב 1983. כוכב חדש ואחר שייצג בהופעתו סוג של עידן אחר ובטוח יותר שהופעתו טובה, שהכוח שלו נשאב מחלום ההצלחה האמריקאי ושתכונות הפרסונה הקולנועית שלו יסייעו לבשר עידן טכנולוגי חדש שהשפעותיו וכוחו החלט לבצבץ בכל מקום.

  • אהבה בשחקים- קרוז פורץ קדימה

קרוז שניחן בתווי פנים יפות במיוחד התמסר לתפקידו החדש ככוכב קולנוע באותה רצינות בה התמסר בעברו תקופה מסוימת לרצונו להפוך לספורטאי. 1986 סיפקה לו את ההזדמנות להפוך לכוכב על של ממש ולזכות להכרה רחבה ברחבי העולם. "טופ גאן" היתה אחת מן ההפקות המדוברות של אותה השנה וקרוז יצר תפקיד בלתי נשכח בהופעתו כ"מבריק", טייס צעיר מרקע חברתי בעייתי דמות איקונוגרפית של ממש.

"טופ גאן" היה הצלחה מסחרית אדירה. סיפור האהבה בין קרוז, לקלי מקגיליס בתפקיד מורת הטייסים הסעיר רבים ברחבי העולם ומשהו בניחוח המצ'ואיסטי של ההפקה היכה בכל האקורדים הנכונים. טום קרוז הפך רשמית עם צאת הסרט הזה ל It boy העכשווי. נדמה היה שמבחינות רבות הפרסונה הקולנועית של קרוז נולדה ונשארה במובן מסוים תקועה בסרט הזה. הצעיר הנצחי, בעל החיוך הרחב החושף מנעד של שינים צחורות ולבנות, אסרטיבי, לוחם ומשנה את גורלו בכפוף לאפשרויות המוביליות החברתית, אלו הוירטואליות לפחות, שאותן מעניקים החיים בארצות הברית, יבשת ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. כל אלו הפכו להיות סימני ההיכר של טום קרוז שסיפורו האישי שלו, היה בעצם גלום בזינוק שלו לכוכבות.

במקרה של קרוז, בחירות קריירה מבריקות גרמו לו להיתפס בתוך זמן קצר לא רק כ"פרצוף יפה", אלא הפכו אותו לשחקן נחשב ומוערך. "אנשי הגשם" של בארי לוינסון, בו כיכב לצד דסטין הופמן, ומריה גולינו היתה אחת מן היצירות הקולנועיות הטובות ביותר בזרם המרכזי שחתמה את העשור של שנות השמונים. קרוז קיבל חותם איכות בעיקר מכיוון שגילם באופן משכנע את דמותו לצידו של דסטין הופמן הותיק, שאף זכה באוסקר על הסרט ועמד על שלו אל מול גדול ענקי המסך האמריקאים. גם כאן, ביסס קרוז את הפרסונה הקולנועית של "האמריקאי החדש", זה המונע מתוך צורך להוכיח ולהגשים את עצמו ולהפוך להצלחה בחייו.

במבט רטרוספקטיבי המשווה בין חייו של קרוז, לבין הקריירה שלו ,נדמה שיש סינרגיה של ממש בין הדמויות שגילם, לבין הרקע החברתי ממנו צמח, והתחושה שידע לנצל כמעט כל הזדמנות שנקרתה על דרכו באופן שירתום בעיקר את צרכי הכוכבות שלו.

מבחינה זו, טום קרוז הוא אחד מכוכבי המסך הגדולים האחרונים שצמחו אל תוך עידן שבו הדימוי שיצרולעצמם היה עדיין מבוקר ונשלט ברובו על ידי החלטות שעשו. טרום עידן הרשת וצילומי הפארפרצי האגרסיבים, קרוז שמר בקפדנות על הדימוי המצ'ואיסטי אותו טיפח, ורדף בקנאות מגזינים בהם נאלץ להדוף שמועות בלתי פוסקות על מיניותו המעורפלת שהפריעו לדימוי המושלם שיצר.

במהלך שנות התשעים כיכב קרוז בשוברי קופות אדירים וידע מעט מאד כישלונות כלכליים. בין ההצלחות שלו ניתן למנות את "נולד בארבעה ביולי", "בחורים טובים", "הפירמה", "ראיון עם הערפד", "ג'רי מגוואיר" וכמו כן יצר לקראת סופו של העשור את סדרת הסרטים המצליחה שלו "משימה בלתי אפשרית". רשימת הסרטים האלו הפכה אותו לכוכב על, כזה שמשכורתו המריאה לגבהים שלא נראו קודם והפקות הסרטים בהם השתתפו נוצרו מתוך רצונות שלו לגלם תפקיד מסוים שהביע בו עניין. קרוז הפך לממליך של שחקנים שהופיעו לצידו. החל מרנה זלווגיר, קובה גודינג ג'וניור, וכלה בקאמרון דיאז, פנלופה קרוז ועוד רבים אחרים.

במהלך שנות התשעים בהם היה נשוי, לשחקנית האוסטרלית ניקול קידמן, [זמן קצר לאחר גירושיו מן השחקנית מימי רוגרגס] הפכו השניים למשך עשור שלם לזוג המפורסם בעולם. קרוז אחראי באופן ישיר לקריירה של קידמן אחרי שליהק אותו בשני סרטים כושלים ביחד עימו, "ימי הרעם" ו"הרחק מכאן". בעוד שהזיווג הקולנועי בהם תמיד הניב כישלון כלכלי, כולל סרטם האחרון המשותף "עיניים עצומות לרווחה", הרי שקידמן שגשגה והשיגה עוד ועוד תפקידים בקולנוע האמריקאי. באופן אירוני משהו, הפריצה הגדולה שלה לכוכבות על ארעה לאחר גירושיהם דרך סרט שהפיק עבורה במיוחד: "האחרים".

  • שנות האלפיים- הסדקים הגדולים

שנות האלפים מצאו את קרוז בסוג של משבר שלא הסתיים בעצם עד היום, הגם שהסרטים שלו המשיכו להיות טובים בחלקם, ובעיקר ריווחים עקב סדרת "משימה בלתי אפשרית" ובחירות מוצלחות אחרות כגון "דו"ח מיעוטים" ואחרים. התחושה הכללית הרווחת הייתה שקרוז איבד מניות של פופולאריות  אמיתיות בקרב ציבור הצופים.  גירושיו מקידמן היו סנסציה גדולה בעולם ובעוד שהיא נתפסה כדמות שיצאה מן הנישואים חבולה וזכתה לתחילתו של עידן הכוכבות האמיתית בקריירה שלה, נדמה היה שזו של קרוז מונעת מוך חוסר השראה. הגם שהשתתף בסדרת סרטים ריווחים במיוחד, ההפקות בהן לקח חלק היו פחות ופחות מעוררות השראה וחלקן הגם שהצליחו לא זכו לאהדת המבקרים. ככלל, התחושה הייתה שתדמיתו הציבורית המושלמת של קרוז נסדקה מבלי הכר.

את העובדה הזו של סדק בדימוי,ראוי להרחיב, קרוז ככוכב שהיה אחראי וחרד לתדמיתו התקשה להתמודד עם האופן בו תפס אותו הציבור לאחר גירושיו. הוא החליף את אשת יחסי הציבור אשר ליוותה אותו כחמש עשרה שנה בקירוב באחת מאחיותיו ושורת החלטות קאסטרופאליות מבחינה תקשרותית החלה רודפת אותו. שיאה של התמוטטות הדימוי הציבורי המושלם שלו היה הראיון המפורסם אצל אופרה ווינפרי בה התוודה על אהבתו לקייטי הולמס וקפץ על הספה. משהו בדימוי הגברי הכל כך מדוייק של קרוז נסדק. גם חברותו האדוקה בכת הסינטולוגייה והפיכתו לאחד מן החברים הבולטים בה לא סייעה לכך.

אז מה הוא באמת?

השמועות על מיניותו של קרוז החלו ביום בו החלה הקריירה שלו לערך.נדמה שמשהו במראה המצודד של קרוז שקרץ באופן מודע מאד הן לנשים והן לגברים שירת אותו  נאמנה עד שלב מסויים. אותו השלב בו לא פסקו השמועות על מיניותו והפכו לטורדניות מדי מהזן שנישואי נוחות לא בהכרח תמיד יכולים לחסל.

נישואיו לקייטי הולמס, והעובדה שבחר להפוך לאב לילדה ביולוגית בגיל מאוחר יחסית של 43, [נישואיו לקידמן הולידו אימוץ משותף של שני ילדים, קידמן מהרה לללדת לאחר גירושיה ממנו,] נדמו לרבים כסוג של הצגת יחסי ציבור מבוימת היטב. אין בעצם שום משמעות לשמועות האלו, לאמיתות שלהן או לחוסר האמת שבהן, אבל התנהלותו של קרוז הפכה מושא ללעג ולחיקוי בפארודיות רבות לאין ספור והוא הפך למושא ללעג בתוכניות אירוח וקומדיה רבות. עובדה שלא ניתן היה כלל לדמיין אותה במהלך שנות התשעים. משהו בדימוי המושלם של קרוז נסדק ללא תקנה ובעקבותיו החלה גם ההאטה המתבקשת בקריירה. מעמד המלוכה הבלתי מעורר שלו כ It boy לא הוחלף בזה של המבוגר האחראי והבשל מסוגו של קלוני. הוא נתפס בשנים האחרונות בעיקר כדמות פאטתית משהו. פרדתו המשפילה מפארמונט האולפן שהפיק את מרבית סרטיו שבעצם פיטר אותו עקב העובדה שהפך יקר מדי עבורם גם היא לא הועילה לדימוי שלו ככוכב קופה שאינו יודע כישלון מהו.

קרוז התקשה לאושש את העניין הציבורי בו ואת התדמית המושלמת ובעיקר את העניין שהיה סביב הכוכבות שלו. פארודיות רבות מספור על הראיון שלו אצל ווינפרי וכמות ראיונות גבוהה ומיותרת מדי בעיתונות הכתובה והאלקטרונית מוססו את הדימוי המושלם לחלוטין. דימוי לו נדרש כל כוכב קולנוע בכדי לעורר עניין בסרטיו. גם הבחירות שלו לשנים הקרובות אשר יכללו הפקת סרט חמישי בסרט משימה בלתי אפשרית וסרט המשך ל"אהבה בשחקים", גם הן מצביעות על חוסר בטחון ורצון לייצר הצלחות כלכליות מראש.

יתכן שמוקדם מדי להספיד את אחד מגדולי הכוכבים שראה המסך מאז ומעולם. הוליווד והתרבות האמריקאית בפרט אוהבת קאמבקים של ממש. יתכן שזה של קרוז, נמצא ממש מעבר לפניה בסרט קולנוע מיין סרטים ששוב יהלום את יכולותיו ויסייע לו לברוא את עצמו מחדש.

קרוז אוחז במראה הצעיר המושלם גם בעת כתיבת שורות אלו, כשהוא כבר בן 49 ומתקשה להיפרד ממנו גם בבחירות שהוא עושה בסרטיו. אי אפשר להשתחרר מהתחושה העולה בעיקר מראיונות שלו לכלי התקשורת, כי קרוז עצמו נשאר היום אחד מן המאמינים הבודדים לדימוי הפרסונה הקולנועית המושלמת שיצר לעצמו.